כל הזמן בדרך ללימודים אני עוברת מול הדירה הקודמת שלי. לפני כשנה ומשהו-שנתיים שכרתי ממש מול האוניברסיטה, היום כשהגעתי ללימודים החנתי ממש מול החלון שהיה שלי.
בהיתי בחלון ונזכרתי איך שם בדירה השכורה, עם השותפות הכל התחיל. ערב אחד, מתוך סקרנות מצאתי את הכלוב בגוגל, נרשמתי ונשארתי. הסתכלתי על החלון ונזכרתי איך המאסטר הראשון היה מגיע, מלמד אותי את רזי הBDSM מאפס, איך היה מתעלל ומצליף.
איך שהשותפות נאלצו לשמוע את זה בחדר ליד.
איך בכל פעם התקדמתי וספגתי יותר ויותר, ובכל פעם הייתי מתמלאת בגאווה שעשיתי את זה.
זאת הייתה בהחלט תקופה נחמדה שתזכר לעד.
עברו עלי 3 ימים לא קלים, שהתחילו בבדידות, התחלפו בעצבות ואז אחרי שהאבא האמן הבוהמי הדפוק שלי נזקק לי כי נקלע לצרה זה כבר התחלף בדכאון עמוק.
זוכרת שהתקשרתי לביגוס, הוא אמר לי משהו חכם " בגיל הזה (ואבא שלי בן 43), אנחנו עוד לא אמורים לטפל בהורים, הם אמורים לטפל בנו" אבל הייתי חייבת ללכת לעזור.
אני לא באמת מרגישה שיש לי אבא, מעולם לא הרגשתי.
הייתי צריכה אוזן קשבת וכתף רכה וביגוס נרתם למשימה, ואף נתן המון עצות חכמות.
היום החלטתי שאני חייבת להתאוורר קצת, מזמן לא יצאתי לבלות.
חברות שלי גררו אותי לדאנס באר. התלבשתי זנותי ככל האפשר,מחשוף מכובד, איפור כבד בעיניים והגענו למקום.
כבר על ההתחלה ניגש בחור להתחיל, חבל רק שלא היה לטעמי בכלל.
רקדנו לצלילי מוזיקה שחורה, נענעתי איברים שלא חשבתי שיכולים לזוז בכלל, שתינו והשתוללנו. אה ופגשתי גם איזה יזיז שלי מלפני שנתיים, שטרח להראות לי כמה התגעגע 😄
היה ממש נחמד בסך הכל, השתחררתי, צחקתי לשם שינוי וזה עשה המון טוב.
לפני 16 שנים. 8 בנובמבר 2008 בשעה 1:11
