חוויות

אוח איזה דרך לפתוח בה את הבוקר, כוס קפה, סיגריה וג'ניס ג'ופלין הגדולה בפול ווליום. הקול הצרוד העוצמתי, הלחן, המילים, יוצרים הרגשה של חופש.
היום כמו בכל יום בחודש האחרון, התעוררתי בשעה 6, בלית ברירה, השעון הביולוגי שלי נדפק לגמרי. רק שהפעם הצלחתי להכריח את עצמי לחזור לישון עד 11, שינה חזקה וכשהתעוררתי חיכה לי צמיד חדש ב-1000 ש"ח שרציתי, מתנה מאמא 😄

אתמול נהנתי להגיע ללימודים. זה התחיל בארוחת צהריים עם חברה טובה שלא ראיתיה מאז שהתחתנה לפני כחודש וחצי, אכלנו תאילנדי, שכמובן הצטערתי על כך אחר כך כי אני בכלל לא מתה על תאילנדי.
המשכתי בכוס קפה עם בחור חביב שהכרתי פה באתר די מזמן והחלטנו שצריך לשתות כוס קפה מכיוון ששנינו לומדים באותו המוסד.
הוא ליווה אותי לכיתתי (הייתי צריכה לתת לו לסחוב לי את הספרים 😄 ).
פתחנו בשיעור סטטיסטיקה "מעניין". לאחר כחצי שעה אני ועוד שני בחורים החלטנו שמיצינו ואחד אחרי השני עזבנו את הכיתה לטובת ספסל המחששים.
אחד הבחורים מכיר אותי מהצבא הוא היה ראש לשכתו של הממ"ר (מפקד מרחב) השני הוא בנו של אותו הממ"ר, אז הייתה בינינו אחוות לוחמים. ככה זה במג"ב, גם לאחר השחרור כולם אחים של כולם.
קנינו קפה,הדלקנו סיגריה ושם איכשהו התפתחה לה שיחה על סקס וכאלה. הם עקצו אותי על חיבתי לבדס"מ, אמרו שהרגתי אותם מצחוק במונית הכסף. אחד מהם אמר שכשנשב לעשות את עבודת ההגשה ביחד , שלא אביא איתי את תיק העינויים, אמרתי לו שאין לו מה לדאוג.
הם איכשהו התחילו לדבר על גולדן שאוורס, הראשון אומר "איכס, אני לא מבין את זה", השני מוסיף "זה מגעיל, איך לאנשים יש פטיש לזה בכלל", ואני- אני שותקת.
הם קלטו את שתיקתי ומיד התחילו לצחוק, "חה, קלטנו אותך", הם אומרים, וכולנו המשכנו בפרץ הצחוק.
בילינו על הספסל עד סוף השיעור, צחקנו המון משטויות והחלטנו שאנחנו המחלקה הטיפולית של הכיתה.

השיעור הבא היה המעניין, למדנו על פרויד ועל שלבי ההתפתחות לפי פרויד, כמובן הדיבורים על השלב האוראלי, אנאלי ופאלי, ועל תסביכי אדיפוס ואלקטרה, קנאת הפין, הסירוס, כל אלה הביאו לגיחוכים בכתה, ולבדיחות מטומטמות שהמרצה החביב זרם איתם, הרגשתי כמו בכתת מתבגרים. וואלה, נהנתי.
היה לי מחשוף נדיב ודווקא באותו היום בחרתי לשבת בשורה הראשונה, ליד הקבוצה ה"טיפולית" שלי, אנחנו הרצנו בדיחות משל עצמנו על שליטה וגולדן שאוורס והמרצה הציץ מדי פעם למחשוף 😄

בדרך הבייתה, לאחר יום משעשע וכאב ראש איום, הנעימה את זמני זמרת מגניבה שהכיר לי האקס בשם אמנדה פאלמר ואלבום נוסף של להקתה "הדרזדן דולס".
הפסנתר בשיריהם היה נעים לאוזניי והחיוך לא ירד משפתיי.
אלה הדברים הקטנים שגורמים לנו לאושר.