חוויות

השעה 8:15, רק חזרתי הבייתה, עומדת עירומה מול המראה, בוחנת את גופי ואת מזכרות הלילה עליו.
הזרועות נפוחות בגווני כחול,שחור,אדום, כואבות מהקשירות וההצלפות.
הרגליים מסומנות, השדיים גם כן.
התחת מלא בגוונים שלא מביישים אף זריחה ומכוסים בהמון נקודות מדממות, נראה כאילו ביליתי את הערב בישיבה על מסמרים.
כמה יפים הם הסימנים האלה.

נחזור אחורה לתחילת הערב.
יצאתי תל אביבה, לבושה בצניעות, מלאה בפרפרים, התרגשות וציפיה. בהתחלה עברתי דרך אבא שלי, כי הייתי צריכה לאסוף משהו, לא נכנסתי הביתה, אחרת הכלב הפסיכי שלו היה משאיר אותי עם גרביונים קרועים. הוא יצא אלי אל האוטו, נישק אותי לשלום התחיל בחפירה השגרתית כשלפתע נפתחה דלת ביתו, משם יצאה מישהי, שהציגה את עצמה, הבנתי שהיא חברתו החדשה. חבל, הקודמת הייתה הרבה יותר שווה, זאת מפלצת. נו מילא, גם היא, בעוד כמה זמן תגלה כמה חרא הוא אבי, ותצטרף אל השאר.

מביתו של אבי המשכתי לקאמרי, לפגוש את אמא, הלכנו לראות את ההצגה "סלאח שבתי". ההצגה התחילה, בגלל איזו זקנה שהתעקשה לריב על מקומה, השחקנים נאלצו להפסיק, ולהמשיך רק כאשר חלפה הסערה.
אני מנויה בקאמרי כבר הרבה שנים, וזאת הפעם הראשונה שאני נתקלת בחוצפה כזאת. הזקנה אפילו זכתה לקריאות בוז מהקהל בסגנון "תקומי כבר יא בובלילית".
בסך הכל ההצגה הייתה טובה, לא וואו, אבל בהחלט נחמדה. כמובן שלכל אורכה חיכיתי בקוצר רוח לעוף משם לכיוון המועדון.

תמה ההצגה, יצאתי לכיוון, אספתי על הדרך את אם כל המלחמות, ומכיוון שהגענו ממש מוקדם, קפצנו לשטן. אצלו זכינו לשתות כוס קפה, לצפות במופע האכלת דגים בסגנון נשיונאל ג'יאוגראפיק ואף הספקתי להחליף בגדים למשהו פחות חסוד ולהתאפר.
במועדון התחלנו להסתובב, להתערבב, ואני ספרתי שניות עד שיקרא לי.
השטן הכין את הבמה, את כל הציוד, החבלים לתליה ואז הוא חיבר רצועה לקולר שלי ומשך אותי הצידה כדי להדביק לי שני איקסים מדבק שחור על הפטמות.
הוא הוביל אותי בחזרה אל הבמה. קשר את ידי בצידי הגוף וכן את הרגליים אחת אל השניה,צמודות.סובב אותי עם הגב אל הקהל ופתח את המחוך.
השטן הביא את הבד הלבן ויחד עם מיצי החלו לעטוף אותי, מכף רגל ועד ראש,כמו מומיה, כשהקצה קשור. מלאה בהתרגשות, הרגשתי שנחנקת בתוך הבד והתחלתי להסדיר את קצב הנשימה, לאט לאט, נשימות איטיות וקצובות עד שיפתחו לי פתח לאויר. בעזרתו של דוגי שלושתם תלו אותי במקביל לקרקע, כשהפנים כלפי הריצפה.
הוא סימן בדיוק רב עיגולים באיזור הפנים שלי, החזה והישבן, וחתך בזהירות רבה עם המספריים, כך שמבעד לבד ביצבצו להם החוצה, הפרצוף, זוג ציצים עם פטמות מכוסות ותחת.
למרות שלא יכלתי לראות את הקהל, הרגשתי את העיניים המסתכלות, הדממה שלהם הייתה מחרישת אוזניים מבעד למוזיקה ברקע.
ואז הכל התחיל.
שעווה, הצלפות, שוט אחד, שני שוטים, שוט עדין, שוט מאסיבי, ספנקר, קיין,יד, שעווה, עוד שוטים, על התחת, על החזה, הכל היה כואב ומענג באותה המידה.
דוגי המקסים, לאורך כל הסשן ישב לצידי על הרצפה, ובדק שאני בסדר, החזיק לי יד, ליטף.
כל הצלפה שלו בין עם היד ובין עם השוט הרגישה כמו חתך בבשר. ואני ניסיתי לספוג כמה שיותר מהחוויה.
יכלתי להמשיך ככה עד שיתעייף, או עד שאתעלף, מה שיקרה קודם, אבל בשלב מסויים התחלתי לאבד תחושה ביד, וביקשתי שישחררו קצת את הקשירה.
אז השטן החליט להוריד אותי, התיר את הקשירות בעזרתם של מיצי ודוגי ונשא אותי על כתפו למטבח לאחר שקיבלנו מחיאות כפיים מהקהל.
כולי מחוייכת, התלבשתי בחזרה, חיסלתי בקבוק מים, הודיתי לו בחיבוק ונשיקה ואמרתי "אני רוצה עוווווד, זה היה כיף".
הצטערתי שזרימת הדם המעצבנת החליטה להעצר בשלב כל כך מוקדם, רציתי להנות ממנו עוד. לא אהיה קטנונית, תודה על מה שהיה ובהחלט טוב שהיה.
הוא לא איכזב.
בהמשך הערב הודיתי למיצי ודוגי שהיו כל כך מקסימים ועוזרים . הסתובבתי, התערבבתי ונהנתי ביג טיים.

10:00, ביליתי שעתיים בכתיבה מנומנמת.
התנועות הופכות לכואבות יותר,
מצוין
בדיוק כמו שאני אוהבת.
תזכורת למה שהיה.

לילה טוב