חוויות

התחלתי את היום ב-4 וחצי בבוקר, מי לעזאזל קם ב-4 וחצי בבוקר???
בחוץ חושך, דממה, רק מטאטא הרחובות סוחב את המטאטא והעגלה לאורך הרחוב.
שלחו אותי מהעבודה לסדנת בריאות בקרית משהו ( כל הקריות תמיד נראו לי אותו הדבר), רוב היום סבלתי משיעמום נוראי אך לקראת הסוף עלתה לבמה קומיקאית בשם דינה אור שהצליחה להצחיק את הקהל המשועמם, היא דיברה על החיים וחשיבות הצחוק ואני הייתי מרותקת, אני אפילו אלך לקנות את הספר שלה.

מאז שעברתי מרכזה, אני נוסעת לעבודה לחיפה באוטובוס, וחוזרת ברכבת. אני אוהבת את הנסיעות הביתה. לרוב הרכבת מגיעה לאחר מס' דקות ולא צריך לחכות אפילו.
מוצאת לי מושב פנוי ליד בחור חתיך, עוצמת את העיניים, לאורך כל הדרך שומעת במעומעם את הכרוז מודיע על תחנות והעיניים נפקחות רק כשמגיעה לתל אביב השלום.

אני יורדת ב"הגנה" ומתחילה את הצעידה הביתה, השעה היא שעת צהריים, השמש יוקדת מעל ואני הגעתי למסקנה שמעדיפה את ההליכה המהירה על פני מונית או אוטובוס.
צועדת ,האוזניות תקועות עמוק באוזן, אוסף שהורדתי על הנגן מנעים את הליכתי.
סופגת לתוכי את תל אביב, את האנשים, המקומיים, העולים, העובדים הזרים. הריחות, ניחוחות התבלינים, החנויות.
השמש.
מזיעה, משתזפת בחלקי הגוף החשופים מסביב לגופיה, חם לי אבל לי לא איכפת.
ממשיכה לצעוד מהר, שורפת את מעט הקלוריות שלא אכלתי.
עד שמגיעה לדירה החשוכה והקרירה.
זה תמיד כיף להכנס הביתה מחום נוראי, להוריד את כל הבגדים, לשבת ולהרגיש איך טמפרטורת הגוף צונחת לאיטה.
נעמדת עירומה מול המראה, בוחנת את עצמי מכף רגל ועד ראש,בימים אלו אני אוהבת לראות את הדמות המשתקפת אלי מהמראה.
השחור האפלולי התחלף בג'ינג'י שובב- בדרכו להפוך לבלונדיני, שוקלת לשזף קצת את גופי החיוור,הקיבה התכווצה לה, מרבה ללכת, מקווה רק שאמשיך להתכווץ.


הערב קבעתי עם חברה ללכת לחנוך סוף סוף את הטיילת בהליכה מהירה, אני אוהבת הליכות אבל תמיד משתעממת לעשות אותן לבד.
אם תחלוף על פניכם במהרה 1.56 ג'ינג'ית, מקועקעת, בשעה 21:30, תדעו שזאת הייתי אני.