חוויות

אתמול, בעת שצעדנו בנווה צדק, בדרכנו הביתה, אני והבחורצ'יק, בזמן שבהיתי במבנים היפים של השכונה, הוא קלט מספר ספרים שהיו מונחים עם חומת אחד המבנים. עצרנו לבחון את השלל, וספר אחד תפס את עיני. הייתי פשוט חייבת לצטט כאן שיר אחד מתוך הספר הזה, שקראתי אותו מאז אמש כבר 3 פעמים:

"שר המלחמה" מתוך "שירים כהים"/ ורד מוסנזון:

שוכב אתה במיטה שלי,
איש יפה אחד.
כשאתה ישן אתה נראה ממש
כמו ילד קטן-
פגיע, בלתי מוגן.
כשעיניך עצומות
אי-אפשר לראות
את המבט המתנשא,הקר,
שדרך קבע בהן דר.
אתה נראה כמעט
כמו מישהו זר.

בוחנת אני את הפנים שלך.
שפתים, עצמות לחיים, סנטר,
שהרביתי לחזור ולדמיין
אחרי אותן פגישות חטופות
בפינות חשכות
מתחת לעץ שבגן.
הלילה היה שיכור
וריח הדרים מלא את האויר
במטען מחושמל,
כשאספת אותי,
במעין חסד,
נוטל מן המוכן.
בלי שום הקדמות,
ללא מילות אהבה,
כולך לוהט-
ובו בזמן
כתמיד
מרוחק.

היית מותיר אותי, לאחר,
ללא שום סיכום, פרידה,
איזושהי הבטחה-
וחוזר לחיק
נשות כל העיר.

אני יודעת,
יש נערות יפות ממני.
אבל אפאחת מהן, סיסרא,
לא אהבה אותך
כמוני.

וכשהגעת הערב לכאן
מתנשם, כמעט מפוחד,
ואמרת שהובסת
במערכה
שצבאך אבד
וביקשת מחסה
לערב אחד.
גם אז,
נטול דרגותיך ופרוע שיער,
עדין נותרת באותו המרחק.

רעדת.
וכסיתי אותך בשמיכה.
והוספת רעוד
ובאתי אליך.
החמתי גופך
בחום גופי
בחום כולי
וכמו תמיד
נטלת ללא מילה
כמובן מאליו.

וכשאמרתי לך
שזה היום
לו ציפינו מזמן.
שנוכל הערב לברוח מכאן,
לארץ זרה. בית קטן
לחוף אגם
שיהיה שייך
רק לי ולך.
ונשבעתי
שאהיה לך לשפחה
ולא אדרוש ממך דבר, לעולם,
פרט לעצם הויתך.
רק תנני.

חיכת.
לו רק לא היית מחייך.
אבל חיכת.
ולא ניסית אפילו לתרץ
שלי לא כדאי,
אלא פשוט
הפשלת ראשך לאחור
וצחקת בקול.
אחר הפטרת, כלאחר יד,
שעומד אתה לשאת בת שר לאשה
בחודש הבא.

וקור מבטך
חדר ופלח.
בקשת מים
והגשתי חלב.
וכשאמרת
שעייף אתה
ובקשת
שאעמוד על המשמר
פן יבואו מבקשי נפשך,
אמרתי:
"אעמוד".

שקעת בשינה.
עמדתי מעליך
בוחנת גופך.
גופי עדין נשא עליו את חותמך.
לטפתי תלתליך
שמורות עיניך,
רעד עבר בגוי. הייתי קרה
והדם בי רתח.
כשנטלתי יתד
ועל לבנת רקתך, במקבת הכיתי,
בכח לא לי, כח זר.
זה היתד חדר ושסף ושסע
את שלמות גולגלתך.
עיניך נפקחו
לשניה, והדם,
נקוה לתוכן
נתז על הכר
ומשם
כאשד אדיר
אל הרצפה.


השארתי את זה היתד
נעוץ בראשך.
הייתי חורת, אבל
ידי יציבות מאבן
עת חיכתי אל
גופתך.
גבר.
שר מלחמה.
עכשיו אני, הקטנה, הנשכחת,
עכשיו אני מבין שנינו, החזקה.
למראשותיך ישבתי
והבטתי בחייך האוזלים,
על כל טיפת דם
וזיע שריר

בהשמע הד פרסות על השביל
יצאתי
ללא כסות לעורי,
וקראתי, ללא שום היסוס בקולי-
"ברק, את סיסרא חיפשת,
תמצא אותו
בפנים".









שיהיה יום אהבה שמח לכולם....
נשיקות
}{