חוויות

רק עבר לו סופ"ש והנה כבר מתקרב לו סופ"ש חדש.
בשבוע שעבר החלטנו שאנחנו הולכים לבלות את כל הרבעו"ש ביחד. אי אפשר להגיד שלא חששתי טיפה שמא נמאס אחד על השניה ואני שמחה להודות שטעיתי.
הגעתי ברביעי בערב, הספקנו לראות סרט ביחד ולהשלים שעות שינה. אני כל כך אוהבת להרדם לידו כשהוא מחבק אותי, לוחש לי מילות אהבה, מנשק, מצמיד אותי חזק אליו וכאשר מתחילה לעלות העייפות אני מתהפכת על הבטן כשהוא על הגב לצידי. הוא מניח את כף רגלו על שלי, מרגיש אותי לידו ונרדם.

בחמישי התעוררנו, קפצנו לבית החולים לעשות בדיקת איידס כדי שנוכל סוף סוף להנות באמת, שם אחות משופמת/ מזוקנת/ מכוערת באורח פלא לקחה מאיתנו דם בעדינות רבה.
בצהריים קיבלנו הפסקה אחד מהשניה כשהוא נסע לעבודה ואני ביקרתי את ביגוס ונשנשתי עם בייבע אהובתי. ציפיתי כבר שיגיע הערב בו הלכנו להופעה של הקניבל קורפס.
לא ידעתי למה לצפות. הקניבל קורפס זה לגמרי הארד קור בשבילי. ידעתי שיהיה רועש, ידעתי שיהיה פוגו מטורף ואמרתי לו שתפקידו לערב זה יהיה לשמור עלי מפני המכות. הוא הצטייד בזוג אטמי אוזניים בשבילי ואמר לי להתכונן נפשית להלם התרבות.
ההופעה הייתה מעולה. האנרגיות שהיו שם, האנשים המגניבים ( אפילו נתקלתי בקרוב משפחה בן גילי שהכיר את מר טוחן אבל לא זיהה אותי בהתחלה. ככה זה כשקרובי משפחה נפגשים אחת לעשור).
נהנתי מהמוזיקה, מהאצבעות שלו שביקרו מתחת לגרביונים המרושתים בין הרגליים ( "בסוף אהפוך לפרובוקטיבי כמוך" ), מהשפתיים שנישקו ומהביחד בעולם שלו.
בסוף ההופעה ישבתי על המעקה כאשר מישהו עבר מתחת והפליק לי על התחת שביצבץ מבעד למכנסון. מזל שהוא לא ראה מי זה 😄

הספקנו לעשות קניות בסופר ולבשל ביחד. הקוסקוס שלי נחל הצלחה וגם הסלט שלו.
את ערב שישי בילינו בדיווה בחברת "אימי החורגת", מה שכן, פ"ת עדיין לא מוכנה לבחורה בלבוש פטישיסטי מינימלי רכובה על קטנוע.
בשבת שוב קיבלנו הפסקה אחד מהשניה כשהוא נסע לעיסוקיו ואני נשארתי בבית ואחר הצהריים אספנו את ביגוס, יורשו והגיטרה ונסענו למסיבת יום הולדת.
הגענו לבית ענקי מלא באנשים ששמחתי לראות ( ולא במסגרת מסיבה רועשת). מר טוחן ואנוכי הרגשנו קצת לא קשורים בהתחלה בסביבת כל ההורים/ילדים וסיפורי המשפחות אבל זה עבר כשהתנחלנו במעגל על הדשא עם ביגוס והגיטרה שפינק אותנו בכמה שירים מעולים.

אז הסופ"ש טס לו, גדוש בכל טוב. קשה לי בימים שאני נוסעת ממנו ורחוקה. הוא חסר לי ומסרב לצאת לי מהראש ,מה שמקשה על הריכוז שלי וגורם לי לרחף.
אוף, אני אוהבת אותו!!

דרך אגב, הביצ'מוביל נמכרה ושודרגה באחת חדשה, גדולה יותר, מרווחת יותר ויצוגית יותר. מהיום היא כבר לא ביצ'מוביל, מהיום היא כרכרה!!