שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יש אחד שעושה זהב ויש אחד שמוצא אותו

ממשיך ללמוד
לפני 18 שנים. 27 באוקטובר 2006 בשעה 17:24

אני בשנות העשרים לחיי משרת כמפקד צוות לוחמים ביחידה לוחמת של חיל האויר
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הנ"ל רציתי לשתף אנשים אחרים לא רק בכמיהה שלי אל אותה אחת אלמונית אלא גם
לשתף אותם במה עובר עלי בחיי היום יום מה גם שהייתי רוצה לקבל עצות לגבי פלונטרים שבהם אני נתקל בחיי היום יום
אתם שואלים למה אז אני חייב לציין שזו דרך לרפא פצעים בנפש השיתןף הזה גורם לי לחשוב שיש עוד מישהו שמבין מישהו שיודע מה עובר ומה עבר עלי
שלא תחשבו שאני איזה פסיכופת שנדפק לו הראש במלחמה ממש לא אני רגיל לגמרי פשוט נמאס לי להדחיק דברים שיושבים לי בתוך הלב
אוהב אותכם מאוד
=אלכימאי

לפני 18 שנים. 27 באוקטובר 2006 בשעה 14:35

"כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור בהיר"

לפני 18 שנים. 27 באוקטובר 2006 בשעה 14:14

אלמונית
עזרי לי למצוא
את הדרך
בתוך סחרחורת
הבלבול
השולטת בחיי
דעתי נטרפה ממה
שראיתי
שקראתי
ושחויתי
למדי אותי
לסדר עדיפויותיי
ולראות בבהירות
את מה שעיוור אני
לראות כעת

לפני 18 שנים. 27 באוקטובר 2006 בשעה 11:52

אלמונית אהובה
עזרי לי לגלות
ולחשוף
את הטוב והחיובי שבעולם
על אף שמוסוים המה
למדי אותי לראות
את ניצוצות הטוב הנסתרים
תני לי לשאוב
את כל היופי
והאמת
הנחבאים ממני

לפני 18 שנים. 27 באוקטובר 2006 בשעה 8:41

ישנה ברוח של הבוקר
הרגשה של חוסר משקל
כשאתה עוזב בשקט
את הצריף המכוסה בטל
ובחצר ישנו צינור
שהמים עוד נוזלים לו מהחור
ויש ים יותר למעלה
שיהיה להם תמיד לאן לחזור
שוב לא ישנת כל הלילה
אתה קורא לזה חגיגה
אבל ברגע שגמרת
אתה שוב מוכה דאגה

מציצים

לפני 18 שנים. 26 באוקטובר 2006 בשעה 22:27

אלמונית
אני רק מתחיל להבין
כמה עשית למעני
עלי להפנים את הידיעה
שכל מה שקורה לי
-הכל-
הוא בעצם ביטוי לאהבתך האין סופית
והשתקפות דאגתך
למען טובתי הנצחית
אלמונית
עתה
כשמכיר אני בטוב לבך
אולי סוף סוף
תאספי אותי אל חיקך

לפני 18 שנים. 26 באוקטובר 2006 בשעה 16:14

אלמונית
רוצה אני להיות
נתון לך
בכל רגע מחיי
בכל נשימה
את ורק את
יכולה לאהוב אותי בשלמות טהורה
באהבה עצומה ללא תנאים
הערצת הבריאות כלפיי
מראה היא לאהבתך
אם מלותיי מוצאות דרכן
ללבם של אחרים
אין זאת אלא
השתקפות נוכחותך
העוטפת את חיי

לפני 18 שנים. 26 באוקטובר 2006 בשעה 8:57

קשה לי נורא אני מפחד שלא אהיה ראוי למצוא את אותה אחת

לפני 18 שנים. 26 באוקטובר 2006 בשעה 8:15

יגע אני
מבלי לדעת אם
אצליח
את ורק את
יכולה לתת דרור ליצרי
אתך
נחסכים ממני
יגונות שוא
את מעניקה
כיסופים לתיקוותי
את נותנת לי
כוח להסתכן
כדי להתחשל
ולקדם בשמחה
כל אשר חיי מזמנים

לפני 18 שנים. 25 באוקטובר 2006 בשעה 20:33

שוב אתה אבוד
אין לך צפון לצעוד אליו
אתה בלי אף אחד
מפוחד
ואז הוא בא
כמו מצפן אנושי
מכוון אותך נותן לך כלים
הוא לא מתריס בפניך
מי אתה
מה אתה
לאן אתה
הוא נותן לך ללכת עם עצמך
הוא מכוון אותך
לאן שאתה רוצה להגיע
ולא לאן שהוא
חושב שאתה צריך להגיע[
הוא איתך בשבילך


כמו שיש אלמונית
כך יש אלמוני
רק שאותו כבר מצאתי
והוא המצפן שלי
בחיפושי אחרי אלמונית

תודה לציטה
אתה איש יקר