בעצם, נהג מונית

היום הייתה לי נסיעה לתל-אביב.
הנוסע אבי שעלה, נראה בחור לעניין
אבל משום מה די שתקן.
ניסיתי "להתניע" את השיחה,
ולא כל כך עזר.

ואז שאלתי: "על מה אתה חושב?"
אבי: על 10 לאוקטובר 2003 (תקופה של הבחירות לרשויות המקומיות בארץ)

אני: למה, מה קרה?
אבי: התוצאה הייתה "אפס"..

אני: ואיך הרגשת עם זה? (סטייל נהג מונית - פסיכולוג..)
אבי: לא טוב, מעין הרגשת מועקה..

אני: למה?
אבי: תראה אספר לך:
מצב גופני - ללא חסמים
מצב רוח - בסך הכול טוב, לאחר פגישה מוצלחת עם עמיתים פוטנציאלים.
משבר מקדים: לא
אילוצים: אין, הילדים ישנו מיידית לאחר ההגעה הביתה
צפי יומי 11-אוקטובר-2003: תוצאה זהה אבל הפעם יהיו סיבות אובייקטיביות
צפי שבועי : יתכן "סימני נפט" מעין "מקדימור"

אני: למה?
אבי: וזאת לצורך עידוד הגעה לצפון - התקווה שם המשחק
צפי חודשי: אפס, כי תהיה סיבה מהותית - אי הגעה לצפון
צפי לתוצאה עד לסוף השנה: אפס
הסיבות יהיו יצירתיות, או שלא, עקב תחילתו של יומן זה ....
קואלו פאולו: כנראה טעה, כי שכח לחלק את ה-11 דקות במספר הימים ב"אינטרוול".

אני: תגיד לי, על מה אתה מדבר לכל הרוחות?
אבי: על זיונים!! לא מצליח לשכנע, לקחת.. כמשפט הידוע " אין אישה שלא נותנת
יש גבר שלא יודע לקחת.. הבנת?? כשהייתי רווק לא הייתי חושב על זיונים בכלל
כי פשוטו כמשמעו "כאב לי הזין" מרוב שימוש.. כן, יש דבר כזה.
עכשיו הכאב הוא רצוף בביצים..

אני (מיואש): טוב תמשיך..
אבי:תוכניות לעתיד: בדיקה סטטיסטית עם "עמיתים" לגבי אורך ה"אינטרוול"
האם התוצאות המתקבלות הינן נקודתיות או תופעה.
הערכה אסטרטגית: כנראה אם תקום מפלגת ה"אינטרוול"
אזי תכבוש את כל הרשויות המקומיות
ובעתיד, מי יודע?

אני (מגחך): נו ואיך זה עוזר לך..
אבי: ואז אהיה "פוליטיקאי..."