לפני 16 שנים. 5 באוקטובר 2008 בשעה 6:51
לכל באי הכלוב :
עד לא מזמן, הייתי פעיל.
פעיל ובעיקר מתפעל.
ולא שעכשיו אני סביל
ובטח לא סובל.
סוטים ושותים ורוקדים באפלה
ושוב - כיפור. ושוב - סליחה
שוחט ושחיתות הם קנה מידה
ולכל אחד כבר יש תואר אצולה
אנשים הם סרט מצוייר
על עולם מסריח ואכזר.
נכנעתי כבר להשפלות
לזוג ידיי המנצלות
ידעתי איך לצאת מזה
אדע לצאת ממך?
ואת, אשתי -
אשה אחת ששרה לכולם,
אשה שמסתובבת בעולם,
שקדה קידות עד סחרחורת,
לקהל, לאורות, לתזמורת...
יוצאת במחול עם רוזנים בלבן,
כל עוד יש בך קצת כוח וזמן,
וכל השאר שייך,
לי.
שוב,
כותב ולא מובן.
שוב כותב מעל הזמן.
ורק הפנטזייה.
הו כן.....
החלום לא להפוך לזקן.