פרק א' ובו יתואר משהו:
הביצ'ית לא מוכנה בשום אופן לוותר על עצמה בשביל אף גבר.... כשהיא מראה שהיא לא מפחדת לאבד את הגבר שלה, באופן אירוני, הוא מתחיל לפחד לאבד אותה. כשהיא משדרת שהיא לא תלותית, הוא מתחיל לפתע להיות תלוי בה. כשהיא מבהירה שהיא לא זקוקה לו, הוא מתחיל להיות זקוק לה.
פרק ב' ובו סיכום:
מי שהכי פחות נזקק בתוך היחסים, הוא זה שימשוך את השני פנימה.
פרק ג' ובו נשיר:
אמילי, ברשותך,
הכפור, תוך כדי משחקו,
עורף את הפרחים.
ואלה אינם מופתעים,
אינם מוחים.
מסתלק הקוטל הזהוב.
השמש, אדיש,
מסמן יום נוסף
עבור אל שפסק:"כי טוב".
פרק ד' ובו נצטט:
"זה שאני אדם מאושר אינו אומר שאני לא חווה עצב או כעס, אך בהחלט אומר שהרבה יותר קל לי להתמודד עימם" מיכאל ברקל
פרק ה' ובו נחזיר עטרה ליושנה:
השאלה היא, חזר ושאל האמפטי דמפטי, והפעם ביתר שאת, מתי לספר על התוכנה הזו שהתקנתי אצלי במחשב, זו שמקליטה את כל הצילומים בשליח הירוק?
פרק ו' ובו נסכם בשנית:
כי, אתם מבינים, לאלוהים, יש חוש להבין שאחרי כל שיעור מוצלח, באה הפסקה כואבת.
,
פרק ז':
מזל שלאלוהים יש גם סוגשל רחמים.
!
לפני 18 שנים. 3 באוקטובר 2006 בשעה 19:02