לפני 18 שנים. 18 באוקטובר 2006 בשעה 5:36
היום בדרך לעבודה, אעבור ליד בית-ספר יסודי
מיכל תלבש חצאית אדומה
וחולצה לבנה
היא כבר בכיתה ו'.
היא תנופף בידה לעבר חגי, מורן ומאיר
חברים מהכיתה
אך תרגיש פתאום טיפה קטנה על ירך
כשתראה אותי.
מיכל, אחות רחוקה! לא ניתק חוט הדורות,
לא שלטו בכרמך הנוגה חרולי הזמן,
על כותנת משיך לא דהו פסי ארגמן
וצלצול אצדעות זהבך עוד האוזן תקלוט
אח"כ, בהפסקה, היא תיגש אלי עם חיוך
ותתוודה
ותשאל
היום הרגשתי דמעות שיצאו מהפות
אבל לא הייתי עצובה
מה בעצם קרה?
ואולי אגיד לה, שהיא מתבגרת
ואולי לא אגיד דבר.
בלילה, אח"כ, לאחר השינה
אשפשף ואגמור על הכר.
לא אחת ראיתיך נצבת ליד האשנב,
בעיניך היפה מהולים גאוה ורוך;
מיכל, אחות רחוקה, אני עצוב כמוך,
כמוך נדונותי לבוז לאשר אוהב.
