טוב לי?

נזכרתי בך
אורורה.


ומיכל, היום כבר בת 16, לבושה במעיל ארוך, מגפיים אדומות ובלי תחתונים, פצחה בשיר.
ואני זמזמתי את הפזמון.

גשם כיסה את אספלט הכביש
ביום הכי קר בשנה
ומעיני שלי, טפטוף מקומי
כי יש סדק בלב אהבה.
כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן
מסגרת פני בחלון
אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות
מקשיבות לתקתוק השעון.
ואולי אתה פה חסר לי
אתה כאן, אתה שם
ובכל זאת אתה פה חסר לי
ואולי, אתה פה חסר לי.


אחרי שהגעתי לעבודה קיבלתי סמס ממנה, רטיבות בוקר אלוהית שכמוה:

אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי
שאבוא וארוץ עד אליך
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה
כן, הכל די רגיל בלעדייך.

אז יצאתי לעשן גויינט חשיש
בחוץ, מיכל שיחקה עם השומר
הם ציירו על אדן החלון בעזרת אדים מהפה.


ואני עישנתי וכתבתי לך סמס אחרון:

רגע של שקט, בחוץ שוב הגשם
ממשיך על הכביש עוד ליפול.









ואולי לא.