שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

טוב לי?

מרגיש.
רוצה לחשוב.
לפני 17 שנים. 1 בדצמבר 2006 בשעה 6:43

עליך לשלם את המחיר על התבגרותך, פול,
השארת את ארץ האגדות הרחק מאחוריך...
(ל.מ. מונטגומרי - "אן שירלי")

מאז הגירושין שלי, עברתי המון דברים.
אך החשוב שבהם הוא הגילוי שלי את עצמי.
בעבר, המשפט, "כל אשה צריכה פאה" היה כנר לרגליי.
היום מבין אני שכל פאה צריכה אישה.

טפשי, אך נכון.

בהומור המעודן ובחיוך הלעגני האופייני לו כותב מרק טווין:

החינוך הוא הכל:
אפרסק היה בעבר שקד מר
וכרובית איננה אלא כרוב
בעל השכלה אקדמאית...


וזהו. עכשיו הולך לאונן
ולהשפריץ זרע על תמונות באלבום.



ניני - לא יודעת מה כל אישה צריכה.
לי יש נר,
בוער תחת רגלי ולא כבה.
כמו הסנה.
וזה מעניין . . .
ובנוסף,
פאה אין לי רק שלד אחד,
תלוי בין הבגדים שבארון.

תודה.
לפני 17 שנים
מר מתוק​(אחר) - פוו אחד ארוך, מכבה נר שורף.
ושלדים בארון, אפשר להוציא.
אם לא משקרים לפסיכולוגים

כלומר, לעצמך.


אני שוב אומר, למקרה שלא הבנת,
שלד בארון מוציאים בשתי דרכים:

1. מבקשים ממנו יפה לצאת.
2. שורפים את הארון (אבל לפני, מוציאים את החזיות האדומות והשחורות...הרי אולי תרצי להראות לחברים את השדי(י)ם שלך...)
לפני 17 שנים
טמונה במסגרת - חווית הניתוק.


שלי.
לפני 17 שנים
מר מתוק​(אחר) - טו טו טו....

ממתינה.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י