טוב לי?

קר בחוץ, זה חורף. לא גשם, פשוט קר. חם כאן. מול המסך.חמלה קטנה של חום, בתוך כל הקור הזה שהיה מסביבנו.
''בוא נלך מכאן'' אמרתי, היא לא ענתה במילים. פשוט נעמדה ונתנה לי להוביל את דרכינו. .
העברתי אצבע על לחיי, הישירת מבט, הרגשתי כמו סכר הממצמץ באיטיות, כמו נותן אישור להוביל את הריקוד. עוצם עיניי, נותן לעצמי להתמסר לחום. ידי לא זזה. ממשיך לבטוח בך בזמן שאת ממשיכה ללטף את גופי בעיניך, זה מטריף אותי.
קירבתי אצבעי אל פיך, שפתייך חתומות, רק מעביר לאט את האצבע לאורכה עליהן.
פתח קטן. האצבע מלוקקת. זה גן ציבורי וזה אמצע החיים. הסתכלת עלי בזמן שאני מלטף את עצמי. לעתים אף התבוננת מקרוב.

יושבים זה מול זה. לאחת חוש ראייה, לשני שמיעה.
ניפגשנו דרך המסנג'ר. מסתכלת עלי מלמטה. יד רכה, חמה ומלטפת בשיעריך, מסתכלת עלי ואמרת ''אל תגמור עכשיו, בבקשה' .
חולצת הכפתורים שלך נפתחת, שמח לגלות את זוג שדייך זקורים מול פני, פטמות הקשות והמגורות. .
זזים יותר מהר ויותר מהר, נאנחת בהנאה. אח"כ גמרנו.

עמדנו שם כמו שני זרים, קרובים מאוד אבל לא נוגעים. ניפרדנו לשלום. מחכים לסרט הבא שיקרינו בגיהנום הזה שלנו.

ובכל אותה העת, מיכל התבוננה בי מהצד...."שוב פעם אתה מאונן מול המחשב?", היא שואלת ומכינה לנו סלט ירוק.