טוב לי?

הרעיון המטאפיסי המגדיר את תפישת-המציאות, הוא רעיון כללי לכל דבר, ובתולדות הפילוסופיה הוא עלה שוב ושוב כרעיון הכללי והשורשי ביותר.
הרעיון כי אפשר ואף צריך לשאול "מהי המציאות" בנפרד מן השאלות אודות פרט או היבט זה או אחר של המציאות. אין זו שאלה למדענים וגם לא לחוקרי המציאות האנושית. זוהי שאלה על ה"מובן מאליו" שבו, ומתוכו, קיים הכול.
פארמנידס דיבר על ה"יש" וה"א?י?ן"
אריסטו טען כי המציאות היא התנועה מה"בכוח" ל"בפועל"
שפלוטינוס גרס כי היא נביעתו הריבוי מן האחדות
לייבניץ שאל "מדוע קיימים הדברים בעולם, אם יכלו גם שלא להתקיים"
היגל קבע כי העולם הוא תודעה הנעשית יותר מודעת לעצמה בהתמדה
היידגר, בעקשנות של ילד הדורש מההורים תשובה לשאלה בסיסית מכדי שמישהו י?דע מה לשעות בה, שאל מה פירוש "להיות".
הם כולם חגו סביב אותה תעלומה שהיא שורש הפליאה והאימה הפילוסופית.

בסיפורו של בורחס "טלאן, אוקבאר, אורביס טרטיוס" (1940), מסופר שבשפתם של תושבי הפלאנטה טלאן, שמות-העצם אינם קיימים כלל, קיימים אך שמות-פועל בלתי-תלויים בנושא.
למשל: אין מלה שתהיה מקבילה למלה שלנו: 'ירח', אך קיים שם-פועל שמשמעותו 'להיות ירח', או 'ליירח'. 'הירח עלה מעל הנהר', הינו בתרגום לשפת טלאן: hlor u fang axaxaxas mlo, שמשמעותו, לפי הסדר: 'כלפי מעלה (upward) מעל לנהר-הלאה התיירח'.

תושבי טלאן אינם תופשים את העולם כעולם של "דברים" אלא, כמו ויטגנשטיין, כעולם של "עובדות". ירח אינו "דבר" אלא "מצב עניינים", סיטואציה של "התיירחות", וכמוהו שאר תופעות המציאות, כפי שתופשים אותן יצורים בורחסיאניים-ויטגנשטייניאניים אלה.


ועכשיו אני לא כותב במחשב, אלא כותב ומתחשב.