כל השנה מיכל עובדת קשה, "העבידו את בנות ישראל בפרך".
עכשיו יש חופש - בכדי לטייל עם חברות, ואני אשמור על הילדים.
בשביל זה יש חופש - לא בשביל לעבוד ולקרצף רצפות.
מטיילים, נהנים, ומגיעים לליל הסדר נינוחים, כדי לערוך סדר יפה ולרומם את רוחנו.
אם מיכל רוצה לעבוד בפרך ולהיות שפחה נחרפת - זה ניתן. אך חינוכית - אין זה טוב.
עליה להיות פנויה כדי לשחק איתי.
יצאנו מעבדות מצרים, לא כדי להיכנס לעבדות עצמנו.
אם מיכל אוהבת לסבול - סבבא, הרי כל סבל שסובלים פה בעולם הזה - מוריד מגיהנום.
אבל בבקשה יקירתי - לא לפני פסח.
כנגד ארבע בנות דיברה התורה
זו שיודעת לשאול, הצדיקה, התמה והרעה
ראשית הצדיקה - חלומו של כל בן-ישיבה
שואפת לעבוד מבוקר עד ליל בשביל בעלה
בקיאה באפייה, אלופה בתפירה וזריזה בחיתולים
ומדי פעם אפילו מצליחה לגמור את כל ספר תהילים
הבת השנייה היא אותה מרשעת
שאפילו את פרשת השבוע איננה יודעת
אינה מקפידה במצוות וחלשה באמונה
ומסתכלת יותר מדי על הבנים של השכונה
הבת השלישית היא התמה, ההולכת בתלם
הולכת עם קוקו או צמה ושוחה עם הזרם
לומדת כמו שצריך וגם האמונה בסדר
גם שידוך סביר ימצאו לה כמובן, "בלי נדר"
והבת הרביעית היא מיכל.
יודעת לשאול, מוכנה להתמודד עם התשובות.
אוהבת לקבל הוראות מוכתבות. אבל לעולם לא כנגד רצונה.
אני אוהב אותך מיכלי, מכל ליבי.
די דיינו.
לפני 17 שנים. 30 במרץ 2007 בשעה 7:03