טוב לי?

וזוהי אולי מגרעתנו הגדולה ביותר.


קניתי למיכל שמלה פרחונית.
היא מדדה אותה בחדרה.
אני כתבתי לה פתק והחדרתי מתחת לדלת:


עם השנים הולכים ומתרבים האיסורים על המילים,
עם השנים הולכים ומתרבים האיסורים על הרגשות.
עם השנים קשה מיום ליום חובת התבונה השותקת
והרחמים אינם חלים על הנידולים לאלם.



מיכל יצאה מהדלת
ורקדה למולי.

מדי פעם היא הרימה את שולי שמלתה.
וכך, בשקט, אוננתי וצפיתי בבואתי שלי מרקדת.