אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חיה לי בעולם משלי-זה בסדר מכירים אותי שם

To the sky to live or die"
"Because it will make me or brake me
לפני 15 שנים. 7 במרץ 2009 בשעה 18:48

כל כך הרבה דברים קורים לי בפנים.
רגשות מעורבות.... כל פעם נכנסת, רוצה לכתוב,
להוציא הכל, להתנקות....
אבל המילים לא יוצאות-עומדת מול דף ריק.
התעייפתי. הולכת לראשונה עם הזרם, מי יתן ויקח אותי לחוף מבטחים...

לפני 15 שנים. 7 במרץ 2009 בשעה 12:52

אנחנו חברות כבר מימי התיכון, מתישהו הקשר נותק- אני מניחה שבעיקר באשמתי.
מסתבר שאני לא אדם חברותי במיוחד!
לאחרונה חזרנו להיות בקשר וכמו כל זוג בנות טיפוסיות אנחנו מדברות לא מעט.
לאחרונה את מספרת לי על חיי המין שלך, ובעינייך ניצוץ המחפש שאפתיע אותך.
משהו בשפת הגוף שלך אומר לי שאת חושבת שראית כבר בכל. אבל אני רואה דרכך,
רואה שהרוב הצגה. אז אמרתי לך ללבוש שחור, הולכים למסיבה...
לא נותנת לך יותר מידי פרטים ויודעת שהיום אחפש לך מישהו שיתן לך משהו אחר...
מישהו שאיתו לא תוכלי לשחק כמו שאת אוהבת לשחק. ראיתי אותך שם, על הרחבה- נותנת שאו.
אני מכירה אותך ויודעת שהרבה מהפרצופים והתגובות שאת עושה הם הצגה, יודעת מה אותנטי ומה לא. תמיד ידעתי....
היה חביב- פגשתי כמה פרצופים שעד היום היו רק ניק.
כשחזרנו הבית את לא הפסקת לשאול- מתי הולכים שוב.
אז הפעם אני מחפשת לי מסיבה בשבילי... לא בתפקיד השמרטפית :)

:-)

לפני 15 שנים. 12 בפברואר 2009 בשעה 9:01

כבר הרבה זמן לא ראיתי חיוך כזה, חיוך כנה, אמיתי מבפנים...
מכירים אנשים שכשהם מחייכים כל הפרצוף שלהם מחייך איתם? חיוך כזה שמאיר את החדר ואתה לא יכול שלא לחייך כשאתה רואה אותם מחייכים?
חיוך של שיניים צחורות- מושלמות, של שפתיים בשרניות יפות...
אני מוצאת את עצמי תוהה, האם נכבשתי בחיוך?
רק הזמן יגיד. בנתיים אני שולחת לכולם... כן כן ניחשתם נכון... :-)

לפני 15 שנים. 14 בינואר 2009 בשעה 21:44

אני זוכרת את הגבר שהכיר לי את האתר הזה.
אני זוכרת את התחושה שבה נכנסתי בפעם הראשונה.
אני זוכרת איך הלב דפק- את תחושת המציצנות לתוך הפרטיות של אנשים זרים.
אני זוכרת כשקראתי כל שורה שכתבת מחפשת להסתכל לתוך נשמתך.
לילה משונה הלילה, לילה מוצף זכרונות של גבר שלעולם לא אשכח...
צריכה לנקות את הראש...
יש הצעות איך?

לפני 15 שנים. 11 בינואר 2009 בשעה 19:13

לפעמים אתה עושה לעצמך מליון תוכניות, בונה ארמונות חול.
אבל אז מגיעים החיים ומחנכים אותך שבעצם לא תמיד המסלול שלך יהיה כמו שחשבת..
החיים שלי לאחרונה קיבלו תפנית של 180 מעלות- רק הזמן יאמר לי אם זה לטובה. עדיין לא בטוחה אם אני שמחה על זה.
שוב רווקה- לא שזה משנה במיוחד כי מילא היחסים שלנו לא היו מונוגומיים כך שחיי המין שלי לא ממש סבלו. מחפשת תפנית חדשה, משעשע אותי לגלות איך אחרי כל גבר בחיי אני מחפשת את הניגוד המושלם שלו. נו לפחות אם היה לי את אדיפוס להאשים 😄
אבל היי סוף סוף לימודים- כך שזה דיי נחמד!
אוניברסיטה העברית- Here i come
אני לומדת המון על עצמי, המון על אנשים והמון על החיים. אכן צדק הפילוסוף שאמר- ככל שאני לומד יותר אני מבין שאני לא יודע דבר!
שיהיה שבוע נפלא לכולם ומלא בהפתעות חיוביות.

לפני 15 שנים. 26 בדצמבר 2008 בשעה 21:24

כשיש לך התקף אסטמה, אין לך נשימה.
כשאין לך נשימה - קשה לדבר.
המשפט שלך חסום על-ידי כמות אוויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות.
זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים.
זה נותן כבוד למילה.
אתה עובר בין ערימות של מילים שעוברות לך בראש, בוחר את הכי חשובות...
וגם הן עולות לך לא כמו האנשים הבריאים שמוציאים את כל המילים
שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה.
כשמישהו בזמן התקף אומר: "אני אוהב אותך"
או: "אני נורא אוהב אותך" - יש הבדל.
הבדל של מילה.
מילה זה המון.
כי מילה יכולה להיות "יושבת" או "ונטולין" או אפילו "אמבולנס".

אישה שלי: אני אוהב אותך!
נכון שהוא מקסים?

לפני 15 שנים. 22 בדצמבר 2008 בשעה 20:02

הודעה משונה מגבר שהכרתי תחת נסיבות עיסקיות לחלוטין!
משום מה הוא נדלק עלי- אני דיי רגילה. ומאז מציע סופשים בכל מקום שרק אפשר ביקום.
הבעיה היא אני! אני לא בחורה חומרנית ודברים כאלה לא קונים אותי. כבר נפלתי בפח והאמנתי בעיניים עצומות במישהו שלא ממש הכרתי, מאוחר יותר למדתי שלא הכרתי כלל.
למדתי שמה שבא בקלות באותה הקלות יעלם... אבל אלוהים כמה שזה מפתה! בא לי להיסחף בסערה שתיקח אותי לאגדה שלי.

לפני 15 שנים. 22 בדצמבר 2008 בשעה 16:05

החלטתי שהגיע הזמן להתאוורר ולהפסיק לעשות כאילו אני חולה, אז הרמתי כמה טלפונים לחברות ואנחנו הולכות למקום של חבר טוב עם DJ ממש טוב שהוא גם חבר טוב. הכל יצא בספונטני ולפתע אני מוצאת את עצמי מוקפת בכ20 חברות טובות 3 ידידים קרובים וDJ שעושה לי חשק להמשיך לרקוד ולרקוד עד שכבר לא נשאר בי כי- ואתי על הרחבה קשה לעייף.
הולך להיות לילה מהאגדות עם המון נוסטלגיה וחוויות כפיות. עכשיו רק נשאר לבחור מה ללבוש. :)

לפני 15 שנים. 21 בדצמבר 2008 בשעה 12:16

אז בסדר- לא הייתי כאן נצח1 לא ביקרתי כבר כמה חודשים.
אני מוצאת את ההודעות שאני מקבלת משעשעות במקרה הטוב-עצובות למדי במקרה הרע.
אני לא נוטה למחוק הודעות ישנות כאן והצחיק אותי לגלות ש"גברים" פה באתר פשוט מציפים את כולם באותה הודעה מטופשת. לא משנה אם עבר יום חודש או שנה-זו אותה הודעה.
בחייכם!
זה הופך ליותר משעשע כשחברות שלי לאתר כותבות לי שאתם שולחים להם את אותה הודעה בדיוק! וזה שהיה איתה שלשום וכתב שיש לו חברה היום מתחיל שוב עם כל מה שזז מחר.
אז ספרו לי- בחייכם, איך זה עובד? אתם בוחרים משפט שנדמה לכם שהוא מוצלח ויורים איתו לכל הכיוונים בתקווה שמשהו יצליח לכם?
אחרי שמי שזאת לא תהיה מסיימת להיות מטומטמת לחלוטין ועונה- במקרה הזה-כן מודה גם אני הייתי! ואחרי שה"קסם" של התחלה חדשה פג אנחנו מחברות אחד ועוד אחד ומגלות שהתמונה שנוצרה לנו היא של אדם חסר כל מקוריות בחיים ולכן מי מצפה ממנו שיהיה בעל מקוריות במיטה.
אני עשיתי את האחד ועוד אחד שלי והתמונה שיצאה היתה הרבה יותר עלובה.
מרגישה משוחררת, מתחילה מחדש ולא זה לא אומר שאני רוצה שתפנו אלי- למען האמת- אפילו ממש לא- כרגע טוב לי עם עצמי, עם החברים שלי שרכשתי לאורך הדרך ועם מעט הגברים שהכרתי שראויים למילה "גבר".
תקראו לי חסרת ניסיון או ילדה שלא יודעת דבר אבל אני לתומי חשבתי שכדי להיות אדון או שולט אתה צריך קודם כל לדעת לשלוט בעצמך.
סתם רציתי להוציא קצת תיסכול לאוויר העולם- יום מושלם שיהיה לכולם :)

לפני 15 שנים. 20 בדצמבר 2008 בשעה 17:58

הכל נראה אותו דבר לאחרונה-גברים, ה"שורות" שלהם. אני מוצאת את זה משעשע איך אתם משתמשים בהם שוב ושוב כמו מילים מכובסות. או אולי זו אני שהפכתי לצינית ולא מאמינה עקב השמוק ש"יצאתי" איתו.
אני לומדת לזהות מתי המילים שלכם כבר בלות כמו ג'ינס ישן שלבשת פעם אחת יותר מידי והוא אימץ את הצורה שלך עד שכבר נח לך איתו מספיק- כמו עור שני.
אמרו לי, האם נגמרו כל ההפתעות בחיים?