סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חיה לי בעולם משלי-זה בסדר מכירים אותי שם

To the sky to live or die"
"Because it will make me or brake me
לפני 15 שנים. 12 בדצמבר 2008 בשעה 22:01

אני יודעת-כבר אי אפשר לברוח. יום ראשון זה קורה.
חדר הניתוח מחכה לי, קר, מנוכר ואמיתי.
תמיד פחדתי מבתי חולים, סוג של טראומה אפשר לומר.
משונה שרק כאן אני מעיזה לומר- פוחדת לא להתעורר.
בחוץ- אני הסלע. כולם יודעים. אם אתה צריך להישען על מישהו תבוא אלי...
אבל עכשיו חושך... דקה לפני ונותר רק אני והחושך וכן אני מודה-אני מפחדת!

לפני 16 שנים. 10 בנובמבר 2008 בשעה 9:25

עשיתי מעשה נורא- פגעתי בחבר.
אוכל לשבת כאן שעות ולתרץ זאת באלפי תירוצים. אפילו שקלתי לקחת עו"ד(כי אתה יותר קר רוח ואכזרי משופט בבית משפט העליון) טוב שיטען את טיעוניי למעני: אי שפיות זמנית, לא הובא לידיעת הפושעת מלוא עוצמת תוצאות מעשיה וכו וכו
אבל למען האמת, אני באמת לא מעוניינת לתרץ את עצמי. לא משנה לי כמה נוראיות היו תוצאות אנוכיותי לך.
אני חושבת עליך המון ידיד יקר שלי, חושבת איך ואם אוכל בכלל לתקן. אם יגיע היום ובו הטלפון יצלצל, זה יהיה אתה ותאמר לי מילה אחת פשוטה שלמענה בודדים הדברים שלא אהיה מוכנה לעשות: "סלחתי".
אסיים ואומר שאתה כ"כ חסר לי, אחרי שש שנים של הכרות לפעמים אינטנסיבית יותר לפעמים פחות מחקת אותי ואני לא יכולה לומר ללא סיבה.
שמור לי עליך כי אתה יקר לי.
אני

לפני 16 שנים. 5 בספטמבר 2008 בשעה 20:56

Sometimes I wonder where I've been
Who I am, do I fit in
Make belivin' is hard alone,
Out here on my own
We're always provin' who we are
Always reachin' for that risin' star
To guide me far and shine me home,
Out here on my own.

When I'm down and feelin' blue
I close my eyes so I can be with you
Oh baby, be strong for me,
Baby, belong to me
Help me through, help me need you.

Until the morning sun appears
Making light of all my fears
I dry the tears I've never shown,
Out here on my own.

When I'm down and feelin' blue
I close my eyes so I can be with you
Oh baby, be strong for me,
Baby, belong to me
Help me through, help me need you.

Sometimes I wonder where I've been
Who I am, do I fit in.
I may not win but I can be strong,
Out here on my own, on my own.

לפני 16 שנים. 5 בספטמבר 2008 בשעה 20:19

בלוג יקר שלי-ליוות אותי לאורך כל כך הרבה זמן, היית לרע, לכרית, לכומר, לידיד, לחבר.
אבל עכשיו הגיע הזמן לומר שלום לתקופה, לא רוצה להיות שקופה לעיניי זרים כרגע, צריכה להתרחק לתקופה-אז היה שלום... לא עוד פתוחה כספר לפניך- לא עוד שלך!

לפני 16 שנים. 3 בספטמבר 2008 בשעה 8:59

drink up, baby down
mmm, are you in or are you out
leave your things behind
'cause it's all going off without you
excuse me, too busy you're writing your tragedy
these mishaps
you bubble wrap
when you've no idea what you're like

so let go, jump in
oh well, whatcha waiting for
it's alright
'cause there's beauty in the breakdown
so let go, just get in
oh, it's so amazing here
it's alright
'cause there's beauty in the breakdown

it gains the more it gives
and then it rises with the fall
so hand me that remote
can't you see that all that stuff's a sideshow

such boundless pleasure
we've no time for later now
you can't await your own arrival
you've 20 seconds to comply

so let go, jump in
oh well, whatcha waiting for
it's alright
'cause there's beauty in the breakdown
so let go, just get in
oh, it's so amazing here
it's alright
'cause there's beauty in the breakdown

לפני 16 שנים. 1 בספטמבר 2008 בשעה 11:04

תמיד אמרו לי שכשנסגרת דלת אחת-נפתחת אחת אחרת ייתכן שאף טובה יותר.
לעזוב אהוב שלא אוהב למדתי לאחרונה נמשל לכריתה של איבר מגופך- למרות שההיגיון אומר לך שהאיבר חולה, וזה עושה לך נזק להשאיר אותו איתך וככל שאתה נשאר יותר הנזק גדל, אתה מרגיש תחושת שייכות לאותו איבר-הוא שלך ואתה אוהב אותו, אתה אפילו לא רואה את עצמך ממשיך בלעדיו, לא מדמיין את החיים בלעדיו לצידך. אבל בסוף העיניים נפקחות ואתה מבין שזה גורלך ואין ברירה...
אז בעוד שאני מוחקת את שרידי אהבתי החולה צחוק הגורל השמיע לי שיר ברדיו:
"תמה עוד תקופה
עוד סיפור נסגר
קחי הרבה אוויר
שיהיה לך למחר
לא נורא גם אם
זה נגמר ומאהבה כמו הגלים
באים הולכים וככה הלאה
יותר טוב לסלוח
לוותר על הכאב
שטורף את המח
ואוכל לך את הלב
ולא נותן לגל הבא לבוא
ולאהוב אותך את לא נותנת לו
אם תירצי אם לא
זה לא יעזור לך
די עם הדמעות
זה גומר לך את הכח
הוא שכח אותך
את לא מצליחה לשכוח
זה רודף אותך
ככה אי אפשר לשמוח...
יותר טוב לסלוח
לוותר על הכאב
שטורף את המח
ואוכל לך את הלב
ולא נותן לגל הבא לבוא
ולאהוב אותך את לא נותנת לו
כי גם ללב שלך יש גבול
והוא זועק לנח
כמה הוא יכול לסבול
ומה עם קצת לשמוח
כל מה שעושה לך טוב
מחזיר לך את הכח
קחי לך כמה שצריך כדי לסלוח
יותר טוב לסלוח
לוותר על הכאב
שטורף את המח
ואוכל לך את הלב
ולא נותן לגל הבא לבוא
ולאהוב אותך את לא נותנת לו
תמה עוד תקופה
עוד סיפור נסגר
קחי הרבה אוויר
שיהיה לך למחר..."

אכן כן... אם לא הספיקו לי הסימני דרך שה"אהבה" הזו חולה ביסודותיה הגיע השיר הזה ונתן לי להרגיש תחושת שייכות...
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
יום נפלא שיהיה לכולם!!!

לפני 16 שנים. 29 באוגוסט 2008 בשעה 20:09

עומדת מול המראה-עירומה ותוהה
מי היא זאת שבי מביטה
מה משתקף מאותה בבואה
אומנם נכון הדבר-ילדה יפה
לו יהי שתוכה יהי כברה

מונה אני למולי
תכונות בי
שאינם לשביעות רצוני
הנה התחיל התהליך העצמי
טבילת האש שלי

אין דרך חזרה
לא אסתכל אחורה
זה יהיה הסוף או ההתחלה
של משהוא נפלא
אחל לי הצלחה
חלק בי עושה זאת למענך
ועדיין יושבת ותוהה
מי אתה???


לפני 16 שנים. 29 באוגוסט 2008 בשעה 18:48

אני מתה על זה!
נשים-אתן באתר שעושה הכל חוץ מלצעוק FUCK ME
וגם זה לא תמיד!!!!
אז על מה ההתחוסדות שחיפשתי פה מישהי לשלישיה.
מתפלאות כאילו זה עבודה זרה...חחחחחחחחחחח

לפני 16 שנים. 27 באוגוסט 2008 בשעה 8:29

אתמול חלמנו שנינו על עולם מושלם
אתמול המילים בנינו היו מיותרות
כי העיניים חדרו אל הנשמה
והאמת במבטנו נשקפה
אתמול הבטחנו לכבוש את העולם
אתמול נשבעת אהבה לעולם
כי עברנו אותנו רק שירת
כדי ללמוד מהי אהבת אמת

היום הרסת בגאוותך את התקווה
היום העלמת את מבטי בזעמך
מחקת את סיפורנו עם כעסך
וסיכנת את כל האהבה שהענקתי לך
את נשמתי בכאב צרבת
את לילותינו מחקו מילותך
צפיותי נגמרו במשפתייך
שכחת שרק אהבה חשובה
ובידייך שברת את התקווה

מחר כשיום חדש יזרח ביקומי
מחר לא אראה את שמך צרוב בישותי
לא אשמע מילות חרטה
אתעלם ללא כל רגשות אשמה
מחר אשכח שאתמול הייתי מאהבתך הנאמנה
מחר לא יוותרו אפילו רגשות שנאה
אמחק מחלומי את כל חלומותיך
שהרוח תסחף ממני את זכרונותייך


לפני 16 שנים. 25 באוגוסט 2008 בשעה 9:17

היא זוכרת את הטלפון הזה, הרי הוא נעשה לפני קצת יותר משבוע.
בצד השני של הקו היתה אמא שלה שהסבירה לה שתכף-הכל נגמר.
כמו מאובנת היא שומעת אותה מסבירה לה שהתרופות כבר לא משפיעות,
שהלחץ דם רק עולה ושסיכוייה לשרוד הולכים ופוחתים...
היא לא מפסיקה לחשוב על זה, בוכה את עצמה לישון בלילות,
היא הרי התומך בבית ולכן צריכה להיות חזקה-שוב להסתיר את הדמעות.
אין אדם בעולם איתו היא יכולה לדבר על זה-חוששת שאם תדבר זה יהפוך את זה למציאותי.
אז רק בלילה-בחושך-כשאיש לא רואה היא מתכווצת לכדור כאב קטן ויודעת שכאן-היא לא צריכה להתמודד.
אתה שם למעלה-אם קיים בך טיפת רחמים,
חוס עליה-היא כל מה שנותר לי בחיים.
אין לי כח להתמודד יותר להיות גיבורה לבד.
כמה כאב יכול לדעת אדם אחד??