לפני 15 שנים. 12 בדצמבר 2008 בשעה 22:01
אני יודעת-כבר אי אפשר לברוח. יום ראשון זה קורה.
חדר הניתוח מחכה לי, קר, מנוכר ואמיתי.
תמיד פחדתי מבתי חולים, סוג של טראומה אפשר לומר.
משונה שרק כאן אני מעיזה לומר- פוחדת לא להתעורר.
בחוץ- אני הסלע. כולם יודעים. אם אתה צריך להישען על מישהו תבוא אלי...
אבל עכשיו חושך... דקה לפני ונותר רק אני והחושך וכן אני מודה-אני מפחדת!
