לפני 16 שנים. 25 באוגוסט 2008 בשעה 9:17
היא זוכרת את הטלפון הזה, הרי הוא נעשה לפני קצת יותר משבוע.
בצד השני של הקו היתה אמא שלה שהסבירה לה שתכף-הכל נגמר.
כמו מאובנת היא שומעת אותה מסבירה לה שהתרופות כבר לא משפיעות,
שהלחץ דם רק עולה ושסיכוייה לשרוד הולכים ופוחתים...
היא לא מפסיקה לחשוב על זה, בוכה את עצמה לישון בלילות,
היא הרי התומך בבית ולכן צריכה להיות חזקה-שוב להסתיר את הדמעות.
אין אדם בעולם איתו היא יכולה לדבר על זה-חוששת שאם תדבר זה יהפוך את זה למציאותי.
אז רק בלילה-בחושך-כשאיש לא רואה היא מתכווצת לכדור כאב קטן ויודעת שכאן-היא לא צריכה להתמודד.
אתה שם למעלה-אם קיים בך טיפת רחמים,
חוס עליה-היא כל מה שנותר לי בחיים.
אין לי כח להתמודד יותר להיות גיבורה לבד.
כמה כאב יכול לדעת אדם אחד??
