לפני 17 שנים. 28 באוגוסט 2007 בשעה 19:48
עד עכשיו צורמת לי הסטירה שנתת לי אתמול בלילה.
תפסת אותי כל כך לא מוכנה לה, כל כך רגועה בין
זרועותיך העוטפות אותי ומלטפות את פני ברכות.
עד עכשיו שורף לי בפנים ההשפלה-אתה הורדת לי סטירה מצלצלת.
אתה שסמכתי עליך בעיניים עצומות, אתה שהאמנתי שבין זרועותיך אני בטוחה.
אתה שנראית כל כך תמים. לעולם לא אעצום את עיניי בנוכחותך שוב!
אם ככה תסביר לי למה המחשבה על הסשן הבא שלנו גורמת לי להרטיב?
אוף...שונאת את הצורך שלי במגע שלך.
