חיה לי בעולם משלי-זה בסדר מכירים אותי שם

אף פעם לא חשבתי שאפול ככה- משונה!
איבדתי עיניין בגברים, אוטומטית משווה אותם לזה שהיה ואיננו עוד.
אני מוצאת את עצמי מחפשת אותו באנשים זרים-מכירים?
את כל הדברים הקטנים בו שלמדתי לאהוב וכבר מזמן לא חלק משיגרת יומי.
לו הכרת אותי באמת בלוג יקר היית יודע-כל חיי הייתי כלבה חסרת לב במערכות יחסים-
אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך לא יודעת ועכשיו-עכשיו הכל שונה...
לא יודעת כבר...מרגישה את עצמי לאט לאט מתרחקת... חוזרת להגן על ריגשותיי.
לא שולטת בזה-הספק מקנן בי, לתומי האמנתי בעיניים עצומות-עדיין מאמינה
רק קצת פחות. הנסיבות הורגות אותי, מחזירות אותי אחורה...
השום דבר הזה-הלא ברור-הלא ידוע מכאיב לי!
ואני אני לאט לאט הולכת... מרגישה את אותו חור שחור שחייתי בו
כל חיי מתחיל לעטוף אותי שוב, מנסה להילחם בו אבל לבד לא יכולה...

מסתבר שבאמת לוקח שניים לטנגו- רק שהמוסיקה שלי נגמרה...