לפני 17 שנים. 8 במרץ 2007 בשעה 17:02
* _ *
אני
פינה חמה
לפני 17 שנים. 6 במרץ 2007 בשעה 21:50
רק רציתי להגיד לילה טוב
אני
לפני 17 שנים. 3 במרץ 2007 בשעה 17:56
לו יכלתי הייתי ענן, צחור או אפור, לא אכפת
הייתי נוטש את ביתי הקטן ומרחף בשמיים לבד
הייתי אוסף כוכבים בשתי כפות הידיים
קורץ לירח הקסם ולשמש מושך בקרניים.
לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן.
(אך אני רק יושבת וחולמת חלומות וחולמת וחולמת וחולמת...)
עוד שיר יפה שאפשר לברוח אליו לפעמים.
אני יודעת שאני בורחת הרבה פעמים לעולם השירים והחלומות, פועלת לפי הרגש ולא השכל.
רציתי לדעת מה עובר לך בראש....
אני
לפני 17 שנים. 26 בפברואר 2007 בשעה 18:54
היי, אהבתי את התגובה....(:
חוץ מזה, הגעתי הביתה לאחר שעברתי גם בסופר...התקלחתי, אכלתי, מרגישה את העייפות, שוב פעם אדחה למחר דברים שאוכל לעשות היום.
לא שמעתי ממך אז הבנתי שלא תבוא היום...חבל, דאגתי לקנות גם חלב.
* * * * * * *
אני
* *
לפני 17 שנים. 25 בפברואר 2007 בשעה 16:50
אז נכון
אני ילדה טובה
אולי יותר מדי טובה
אבל זו אני
לפני 17 שנים. 21 בפברואר 2007 בשעה 21:08
רציתי להגיד לך לילה טוב ושזה לא נורא שלא הצלחת במבחן הפעם ושאני מוכנה לעזור לך בפעם הבאה כי זה יותר קל כשזה ביחד.
אני יודעת עד כמה זה חשוב שאצא לדייטים אבל אני כ"כ שחוקה מהעניין הזה, אני יודעת שאני בורחת לעולמות מעניינים, מפתיעים ומרתקים יותר,
אני יודעת מה צריך לעשות אבל אני בורחת לעולם הפנטזיות שלי.
אין לי כוח נפשי לפגישות עיוורות, ל-JDATE ודומיו.
אני יודעת שצריך לחשוב על העתיד.
זה עצוב לי כי גם אם אכיר מישהו ואפילו אם לא אדע לאן זה יוביל, אצטרך להפסיק להפגש איתך.
לפני 17 שנים. 17 בפברואר 2007 בשעה 21:10
ביום הראשון של כיתה א', למדנו את השיר "חמש שנים על מיכאל", אני חשבתי לעצמי אז, איזה שיר עצוב זה, לעזוב את החברים הטובים- נבחן ולקיק, ללכת לבית הספר וללמוד ורק לחכות לרגע בו אפשר לחזור הביתה ושוב לשחק.
פעם מישהו אמר לי שהחיים הטובים הם עד כיתה א' כי אז מתחילות כל המחוייבויות שרק מתגברות עם השנים.
לפעמים מתחשק לי לחזור לגיל 5, בלי מחוייבויות, בלי פחדים, בלי שאלות, פשוט לחיות את הרגע.
סליחה אם אני כבדה היום...בעצם למה להתנצל, זו אני עכשיו.
לפני 17 שנים. 17 בפברואר 2007 בשעה 19:00
שוב עברה לה עוד שבת, שוב נגמר עוד שבוע.
אני נזכרת בתמונות שלי, האם אהבת אותן בכלל? האם הן יפות? האם הן שוות משהו?
האם אני שווה משהו?
השבוע זה לא סתם עוד שבוע כי זה יום ההולדת שלי.
זה תמיד, בייחוד בשנים האחורות, גורם לי לחשוב מה קרה בשנה האחרונה, מה השתנה, מה נשאר כמו שהיה, מה זז אחורה. מי אני כיום. האם אני מרוצה? (התשובה שמורה במערכת) זה כמו ראש השנה הפרטי שלי.
אני יודעת שאתה באתר עכשיו....ובטח גם למדת בשבת (מה שאני לא עשיתי)
מאחלת לך בהצלחה במבחן מחר.
😄
מתגעגעת, אני.
לפני 17 שנים. 12 בפברואר 2007 בשעה 20:15
יש את הרגע הזה, כשאתה הולך הביתה ואני נשארת לבד בבית שלי...
זה נורא קשה הרגע הזה,
לעמוד בחדר לבד אחרי כל מה שהיה,
לנשום את הריח, לדעת שהשעה מאוחרת, שאני חייבת לכבות את האור
להכנס למיטה, לעצור את הדמעות, להרדם.
זה נורא קשה הרגע הזה.
לפני 17 שנים. 8 בפברואר 2007 בשעה 15:59
אני רוצה לפעמים לדבר יותר על עצמי, להפתח מולך אך לא תמיד מצליחה, זה קשה לי.
שאלת אותי אתמול מי אני כשאני מדברת איתך, רציתי שתדע כי מעל לכל חשוב לי להיות אני,
בלי תארים מסויימים והגדרות.
היו פעמים שרציתי להעיר לך כשחשבתי שאמרת משהו שלא מצא חן בעיני ואולי אפילו פגע אבל לא אמרתי כי לא רציתי שתכעס אבל מצד שני מה הטעם לשמור בבטן.
רציתי לשאול אותך אם אני יכולה להעיר לך במקרים כאלו...
דרך אגב, בהמשך לשאלה ששאלת אותי אתמול, מי אתה כשאתה מדבר איתי...?
די התעצבתי בימים האחרונים כי נמאס לי להיות חולה בבית, בייחוד כשחשבתי שזה עבר והינה שוב חזר, הרגשתי מאוד useless כמו שאומרים, די סמרטוטית שלא מתרגלת את הלימודים שלה.
הצטערתי שבגלל זה אתה לא יכול לבוא.
מתגעגעת,
----י