לפני 12 שנים. 17 בינואר 2012 בשעה 5:11
כשהשמש עולה היא מזכירה לי אותו
המבט המהפנט, הניצוץ הקטן והרשע שלו בעיניים
כשהיא עולה אז אני מחסירה פעימה
לא מהיופי
מכאב
כשהיא עולה אני מתעצבנת עלייך
שהשארת אותי פה באמצע החרא הזה
ועל זה שאם הייתי אמיצה היית איתך
כי איך לעזאזל אני אמורה להתקיים בלעדיך?
אז אני נעה בין חיפושים נואשים למישהו דומה לך, ללב שלך
לבין להקיא אותך
אני נעה בין הטחת האשמות על זה שלא היית מספיק חזק או לא רציתי מספיק
לבין להבין אותך ואולי לעשות בדיוק כמוך
ולחדול מלהיות
