הפנטזיות המלוכלכות של ג'י

הייתה זו שעת צהריים.
איך שהתיישבתי בשולחן הבחנתי בו, שחום מעט, שיער קצוץ, עיניים חומות עמוקות, עגיל יהלום חצי קארט באוזן.
הייתה לו מפית מבד פרוסה על החולצה המכופתרת בצבע חרדל.
ראיתי שעל הכסא לידו היה מונח תיק מנהלים וג'קט מחוייט אפור כהה מגוהץ ומדוגם למהדרין.
עיניי נתקעו.
היה בו משהו מהפנט, אפילו הדרך בה אכל ולעס העביר בי רטטים לא ברורים בגוף,
הוא אכל לאט לאט כאילו לא ממהר לשום מקום, מידי פעם לגם מהסניפטר שלוק קטן, היה זה קוניאק אני מניחה, סביר להניח בין המשובחים.
הנייד שהיה על רוטט על השולחן לא הפסיק לרטוט אך חוץ מהצצה קלה במספר לא הייתה תגובה של ממש מצד הבחור.
לצערי לא נראיתי במיטבי, היה זה אחרי שעבדתי לילה.
זרקתי עליי ג'ינס וחולצה ובאתי לשתות את ההפוך של הבוקר עם ספר.
לפתע הבחין בי בוהה בו, לא הסרתי את מבטי וזכיתי לחיוך מיליון דולר של שיניים לבנות ומסודרות כמו סרגל.
התאהבתי.
חייכתי חזרה, כל הבטחון חזר אליי והופ.. הגיעה המלצרית" הפוך בלאו בול חזק" אמרה לי , "כן" עניתי לה בצחקוק קל והוצאתי את הספר מהתיק.
מאותו הרגע רק עשיתי את עצמי קוראת שבעצם לא יכולתי להתרכז בשום דבר אחר חוץ מהגבר החזק והמדהים הזה שישב לפניי, הרגשתי אותו מעבר לחיצוניות, ידעתי שמה שלא הרג אותו כישל אותו, ראיתי שהגיע למה שהגיע בייגע, ראיתי שנותר צנוע כמה שזה קשה, ראיתי איש מצליחן ומתמידן שיש לי המון מה ללמוד ממנו.
העובדה שידע לאכול את ארוחת הצהריים שלו בשלווה וברוגע בלי שום לחץ ובלי לענות לנייד עשתה לי את זה בטירוף.
אחרי שסיים לאכול הוריד את המפית, סיים את הקוניאק והזמין חשבון, כשהוא קם
הבחנתי בגופו המדהים, לא הייתי אומרת שהוא מתאמן בחדר כושר אלא התברך בנתונים טבעיים, כמובן היה גם גבוה.
הוא לבש את הג'קט ואני ממש עצרתי את עצמי מלהזיל ריר.
מכנסיו כמובן טעמו לג'קט ,אנין טעם היה הבחור.
הוא החל להתקדם וליבי דפק יותר ויותר ככל שהתקרב לשולחני עד שנעצר לצידי,
הרמתי את מבטי, הסתכלתי לתוך עיניו מפחדת בטעות לגמגם או לדבר צרפתית.
"אם היה עכשיו את השיר היא לא דומה של ארכדי דוכין ברקע, הייתי מקדיש לך אותו" (היא לא דומה לאף אחת אחרת, לאף אחת שעוברת ברחוב)
"ואאווו תודה" עניתי בפסון.
הוציא מהכיס כרטיס ביקור והגיש לי אותו, "ממש אשמח אם תתקשרי"
"אולי אעשה זאת" חייכתי בממזריות.
אני חושבת שלקח ללב שלי לפחות חצי שעה לחזור לעצמו.