ראשי המעוות

- זמן לאכול, אומללה שלי – הוא לוחש ומסובב את ראשי בכוח לכיוון השולחן.
אני מתיישבת במהירות מתחתיו ומחכה. אדוני יואכל צהריים ואולי גם אני אזכה לארוחה. אין לי מושג מה אנחנו אוכלים היום, אבל אני מריחה בשר כלשהו ותפוחי אדמה...
אני שומעת את אדוני היקר אוכל בהנאה ומתחילה להזיל ריר. פתאום הבנתי, שלא אכלתי דבר היום, ועד כמה אני רעבה עכשיו.
משתפשפת כמו חתולה ברגליו של אדוני היקר, ריטואל קבוע אשר מניב דברים טעימים מהצלחת שלו. אך היום דבר לא נחת על הרצפה...
אני רואה את המפית המונחת על ברכיו של אדוני נלקחת ומבינה כי הארוחה הסתיימה.

- אני סיימתי, מטומטמת שלי – אני שומעת את אדוני. – מחכה גם לך ארוחת גורמה, תביאי קערה גדולה מהמטבח ושבי על הרצפה.
אני רצה להביא את הקערה הכחולה ומחייכת – הוא לא שכח אותי! מרגישה את ההתרגשות ממה שעומד לקרות.

- אל תחזיקי את הקערה, שימי אותה לפנייך – הוא פוקד ומתקרב אליי. על פניו חיוך זדוני אשר גורם לי לצמרמורות. אני מתחילה להרטיב....
הוא מתכופף מעל הקערה ולוקח את ידי... מכניס אותה בתוך הפה שלו... אני לא מבינה כלום, כולי מתחרפנת ממה שעומד לקרות. דוחף את ידי עמוק אל תוך גרונו...
קולות של בחילה... אדוני מתחיל להקיא... מוציא מהפה את כל מה שנבלה... זרם אחרי זרם, הקיאה שלו נשפך אל תוך הקערה... על הרצפה... זורם לי על היד...

אני נבהלת, מנסה להשתחרר...
– תסתכלי לי ישר בעיניים, יצור נחות, הרי ששמרתי את כל זה מהבוקר במיוחד בשבילך – הוא צועק ומסובב את פניי בחזרה.
מנגב את ידי ושוב מכניס אותה לפיו...

הפליטות נמשכות... אני מרגישה משותקת ע''י המבט הקשה והנוקב שלו. אדוני מסיים ביריקה גדולה לתוך הקערה ונראה מאוד מרוצה מעצמו.
- אני מקווה שתיהני מהארוחה, כמו שאני נהניתי לתת לך אותה – הוא לוחש עם חיוך על פניו, ומלטף את ראשי.
- בתיאבון ושימי לב למה שאת אוכלת, אני ארצה לשמוע מה לדעתך היה בתפריט היום. – הוא זורק לי כפית והולך לנקות את עצמו....