קריאה כאן בבלוג העלתה בי זכרונות שלה ושלי במיטה.
שבת אחרהצ, היא בתחתונים. שוכבת על הגב חופשיה ומאושרת, קוראת ספר.
החופש שלה תמיד הקסים אותי, נתן לי את הדרור להיות אני לידה, מתמסר, מובל, שלה.
אני עירום, לרגליה ועליה, רגלי עוטפות את רגלה, הזין שלי מתחכך כמו כלבלב חרמן ואני מסתכל עליה מלמטה בהערצה, שלה, לגמרי שלה.
איך אתה אוהב, כלבלב חרמן קטן שאתה, היא סיננה והמשיכה לקרוא בספר, נכון גברתי, כלבלב חרמן שלך, עניתי.
אהבתי שהיא אפשרה לי תמיד את החופש להיות אני, חלש, שלה, מתמסר, כלבלב שלה, ללא שפיטה.
אני חושב שהיא הראשונה שאפשרה לי להרגיש את החופש הטוטאלי הזה למרות שהיא לא היתה הראשונה שהורידה אותי על 4 לרגליה.
בשבוע שעבר ישבתי בקפה בשכונה ופתאום היא יצאה מבניין ליד, ״ראיתי אותך מהחלון והייתי חייבת לבוא להגיד לך שלום״ היא אמרה לי, תבוא להגיד שלום שתסיים כאן
13-14 שנים אחרי וישר המחשבות שלי העיפו אותי לאותה הרגשה של חופש לרגליה וחיוך גדול עלה על פני.
והיום אחרי שקראתי את הבלוג הן חזרו שוב יותר מדוייקות מאוד ויזואליות ועם תחושה של חמימות מתפשטת שכזו.
שנפגש שוב בשכונה, אני חייב לזכור לומר לה תודה.