נראה היום זורח -
קרן אור שמיימית
נטמע הליל ,
ובכל שנייה כמעט ,
תתעוררי איתי,
תעורי בי
אהבתי.
מקדש הלבנה קורן
מליון גוונים.
אין די צבעים.
מחליפה חמה את שלוותו של סער מנומנם.
הלוך ושוב
כמו ים,כמו דם.
נעה בצעד מרחף -
בין הירהורים צועדת יחפה ,
שלווה
בין ערפילי הזמן.
ריקמה רכה עוטה ,
אותך באהבה ויופי.
איתך,בקסם,בעינייך.
כנפייך כה רכות
כה עדינות הן
פורשת את עכשיו אותן
פרפר של משי ,
דואה,ובעמקי ליבי.
את הצליל שאת עושה
אני מרגיש ,
ובאותו מבט
את שעריי האפלה את ממיסה
מעוררת את פעימות הלב
וברכות ,רק במגע.
ומהו הכאב ?
ומהי אכזבה?
אני אחסיר הפעימה הזו ,
אם תתעייפי ,
ותדרשי קצת מנוחה .
אז אעצור את הנשימה,
ולך, רק לך ,
אביא לך פרח ,
ארחוץ כנפייך מן הצוף ברקמותייך
ואעריץ אותך,
פרפר שמלבה בי אהבה.
לפני 18 שנים. 14 בפברואר 2006 בשעה 1:33