לפני 19 שנים. 3 במאי 2005 בשעה 18:46
מיד,אני בכלל לא מתווכח
הסירי את עטיפת המתנה.
הסירי כל פיסת בד לחה
וישר אל תוך עיניי,ללא טיפת איפור.
אני מעל ,וזה ברור.
לא תעזור הכוונה,
שום מבט מניח לא יאפשר מנוס.
תזחלי,תכה בך הצינה רק לעוד שנייה,
מבטיח.
בואי אליי,בכריעה,
את מדהימה שאת זוחלת ככה ערומה,
את לא רואה עצמך,
לכן את כה שלי עכשיו,
ופה ,תחתיי,סחלב פראי נבוש,
אשקה אותך טיפת דמי הזך.
בואי קחי שרביט,נראה אותך
ורק עוד רגע שימי את ראשך על ירכיי.
הרוך שלך,בין קצות אצבעותיי.
על ארבע,
יכאב הרבה פחות אם רק תתחנני.
ותתמסרי.
וכך תשארי,אל תגמרי.
גם לא למעני.
אולי רק ככה את שלי.