הקיר
הקיר הוא גדול
אני אכנס בו
יכאב
יעבור
בסוף עוד אמצא שם חלל
אני קיר
כנראה גם
בגלל זה את נכנסת בי
זה אולי
ומותר בך
אז מה?
נשברתי ,
בדיוק לשניה ועבר
קרעים שבלב ,
בטון מזדיין
אין מבצר,
בלא זכות ענישה...
נענשתי ,מלוא הזכות
להיות
שם ופה ,ושם פה
ועכשיו
אני שביל
ולא אכפת לי,לא אכפת
עקבות
שרואה לפניי.
אבן
היא חול
סיפר לי החרד
אל תוך העין,
היא הקודש.
הפכתי מעצב,
קיבלתי השראה
בלית ברירה
חצבתי
חפרתי
צרחתי
אהבה
היא החומה
שציירתי
בזמן שחלמה.
אז היא תתן לי הגנה
אז מה...
אז נכנסתי בקיר
בקיר
ולא בה.
ועכשיו עוד צעד
ויהיה לי ליצן
ליצן חצר .
לא סתם
אני גיבור
...
בתוך מרתף
בתוך דממה
בגביע כסף
לוגם טיפת דמה
האחרונה
של אשלייה.
לפני 18 שנים. 5 בנובמבר 2006 בשעה 21:24