שעת חצות.
הקור בחוץ מראה אותותיו על שמשת הרכב.
בפנים, חם ונעים.
חושך אימים בחוץ, באמצע קרחת יער.
אבל לך לא אכפת. עינייך גם ככה קשורות מן הרגע שאספתי אותך.
משהו בטונציה משתנה. בחוקי המשחק. את עומדת לחטוף על ההתנהגות שלך.
את יודעת את זה. את מחכה לזה. את מפחדת מזה מאוד.
יצאתי מהרכב בלי להודיע, משאיר אותך כמה שניות ארוכות לתהות לאן אני הולך.
פתחתי את דלתך ומשכתי אותך בכעס החוצה.
"תתפשטי!" ציוותי עליך.
לא העזת לומר מילה. גם ככ הלא לבשת יותר מידי.
תוך שניות חצאית המיני והגופיה ירדו מעליך. הלבשה תחתונה לא הייתה חלק מהתפריט שלך הלילה.
הקור העז התנפץ על עורך החם. לא הוצאת מילה.
כל כך יפה. כל כך עומדת לשלם.
הטחתי אותך לעבר מכסה המנוע. מעט החום שהוא פלט על גופך היוו כמו מקלט עבורך. נחמה.
רגליים עומדות זקוף על הקרקע, מנסות להאחז באדמה הרכה, לייצב את גופך.
שדייך המופלאים נמחצו על מכסה המנוע, מהווים כרית רכה לליבך הכבד שהפך למשקולת מרוב פחד.
אחת עשר. זה מה שפסקתי לך. אני אוהב אותך מידי בשביל לתת לך לשלם את מלוא המחיר שמגיע לך.
אחת עשר מכות יבשות. ואת סופרת כל אחת בקול ברור.
ליטפתי את ישבנך בעדינות, כאילו מכין אותו לבאות.
ידי החסונה הניפה את מוט המתכת הדק שהכנתי עבורך מבעוד מועד.
האויר התעבה סביב המוט ונחתך באחת כשידי הנחיתה אותו בעוצמה מהממת על פלחייך הרכים.
"טראחחח" - גלי הקול התנפצו מישבנך אל עבר העצים. התרסקת יחד איתם על הקרקע. המומה מעוצמת החבטה.
"1 אדוני", ניסית לסנן בקול שבור, מבעד לבכי.
"חזק יותר נסיכה, אחרת אתחיל מהתחלה כל פעם שתפלי לרצפה או שלא אשמע אותך" - הוריתי לך.
חזרת למקומך על מכסה המנוע.
"1 אדוני", חזרת בקול רם יותר, גאה, מבין.
פס זורח נחרט על בשרך החשוף. עדות להצלפה הראשונה שנחתה עליו.
"טראחחח" - מוט המתכת התנפץ עליך שוב.
"2 אדוני", צעקת בכאב, מנסה להסתיר ממני את ברכייך שכשלו.
"טראחחח!"
"3 אדוני" - גלים של רטט התפשטו על ישבנך, שקושט בשלושה פסים.
"טראחח!"
"4 אדוני" - קולך נסדק מבעד לדמעות, נפעם החוזק המכה שגובר מפעם לפעם.
אחת עשר מכות נחרטו על ישבנך, נחרטו על נפשך.
התמוטטת על הרצפה. עזובת כוחות. מרחפת בספייס ששמור רק לך כעת.
אספתי אותך לזרועותיי. חיבקתי חזק. ניגבתי את הדמעות.
"אחת הייתה מספיקה, אדוני היקר" לחשת לי בקול שבור.
"אני יודע נסיכה שלי", עניתי לך. "ועדין, בחרתי לחרוט זאת היטב על גופך ונפשך, למען תחזרי על ההתנהגות הזו בשנית".
"לעולם לא אדוני! אני מצטערת" ענית לי.
ליטפתי את גופך. למרות הקור בחוץ, הוא בער כולו. גלים של חום העצימו אותך ונתנו לך כוח.
ליטפתי את ישבנך, פורט על הפסים בבשרך כמו היו מיתריי גיטרה. מנגן בך מנגינות שעושות לך נעים.
טיפות עסיס חמות נטפו בין רגלייך, מתוך שפתייך, משאירות פסים של רטיבות בין ירכייך.
השפרצת את גאוותך החוצה. הפכת להיות שלי, לעד.
