אתמול באסיפת הורים של הגדול , מחמאות מפה ועד הודעה חדשה עליו ואני רוצה לשמוח ולצעוק כמה הילד שלי מוצלח אבל לא מצליח , המועקה בלב משתקת כל חלקה טובה.
אני לא רוצה להיות שם אבל נסחף לשם בעל כורחי .
לאחר מכן חוזרים הבייתה , אין לי אנרגייה לשום דבר , כל מה שאני רוצה זה רק להכנס למיטה ולשכוח מהכל , המחשבות מה עושים ואיך עושים את זה לא משחררות ואין לי חשק לאכול אפילו את הפנקייק של אושה .
אושה מסיימת להכין פנקייק לילדים ובאה למיטה איתי ואני מחבק אותה חזק .
ברוב הימים אני בשליטה על הרגשות והחיים שלי אבל לפעמים אני כבר לא מצליח להכיל את הכל ואז הדמעות מתחילות לזלוג ואני מקווה שהם ישטפו את מהמועקה מהלב ויתנו לי דף חדש.
קיוותי אבל התבדתי , זה עוזר לזמן קצר ואני מרגיש יותר טוב אבל המחשבות ממשיכות לרדוף ולא להניח לי .
דיברנו על עזרה מקצועית ואני מרגיש שאני צריך אותה כדי לא להשתבלל, לא להכנס למצב השתיקה שלי בו אני לא רוצה לדבר עם אף אחד ולא רוצה לעשות כלום חוץ מלהיות בעצב שלי .
היום היא יוצאת עם האהוב השני שלה,וניסיתי למלא את הזמן בקניות לבית ואחרי זה אימון , מקווה שזה ישאיר לי פחות זמן למחשבות ,לתהיות.
מחר זה מחר ויש תוכניות למסיבה בערב והשאלה היא רק איך אני אגיע לשם , במצב רוח חיובי ונסיון לשנות פאזה או בדכאון קיומי.
רק לאלוהים הפתרונות ואולי אפילו אני מסובך מידי בשבילו.
