אתמול בערב שוכבים על המיטה אצל ההורים של אושה ומדסקסים .
אושה : אבל למה? כבר עשינו את זה למה זה בעייתי פתאום ?
אני : כי ככה אני רוצה .
אבל כמו שאמרו לי בבית הפולני שלי " ככה זה לא תשובה" אז היום חשבתי על זה קצת יותר, נכון ככה זה לא תשובה אבל זה התשובה הכי טובה שיש לי.
יש הרבה סיבות קטנות שכל אחת מהם בפני עצמה איננה מהותית ובאמת לא צריכה להוות בעיה, אולם המכלול לא מרגיש לי טוב ומכיוון שאני לא יכול לשים את האצבע על סיבה אחת בודדת,התשובה שלי היא כי ככה אני רוצה.
אז נכון, אולי זה נראה טפשי ואולי אפשר לפרק כל סיבה קטנה ולפתור אותה אבל שהמכלול לא מרגיש לי טוב אני מעדיף ללכת עם ההרגשה שלי ופשוט להשאר עם הגבולות שקבעתי.
יכול להיות שהנסיבות ישתנו וברור שגם אני צריך לעבוד על עצמי ועל ה - ISSUES והבעיות שלי אולם כרגע זה לא מרגיש לי נכון ולכן הככה .
ובכל זאת בנימה אופטימית לעתיד אני רוצה לצטט שיר של סיוון שביט :
"שנינו נוסעים במכונית
אני לא יודעת לאן נגיע
כשההגה נמצא בידיים שלך
אתה תמיד חייב להפתיע
אני לא יכולה להפסיק
להסתכל על הפנים שלך בתוך הראי
ואתה מרגיש כל תנועה
שולח לטיפה אל השפתיים שלי "
ככה גם אני ,שנינו נוסעים באותה מכונית במסלול החיים ואך אחד לא יודע לאן נגיע העיקר שנגיע לשם ביחד.
