שוב פעם דרמות ובכי
אבל זו לא הבעיה , הבעיה היא שחשבתי שאנחנו מתקדמים ביחד ומה שהבנתי
שחזרנו לנקודת ההתחלה, כמו לפני חצי שנה .
היה נדמה שאנחנו מתקדמים לקראת הבנה של מה אני ומה אני יכול לתת לה אבל כנראה שזה לא ככה והכול התפרץ אתמול.
לא יודע מה לעשות ?
מצד אחד אוהב אותה מאוד ורוצה לחיות את כול חיי איתה להביא ילדים ביחד ,להזדקן ביחד
מצד שני הידיעה שאני לא מספיק ולא יכול לתת לה את מה שהיא באמת רוצה אוכלת כול חלקה טובה
ויוצרת את הבעיות.
מה לעשות אני כנראה לא דום אמיתי אני אוהב את העניין וכיף לי עם זה אבל זה לא בוער בעצמותיי כמו אצל אושה .
כרגיל דיברנו על העניין וכל זה ששנינו לא רוצים לוותר , אושה אמרה שהיא צריכה עוד זמן כדי לקבל את העניין .
כולי תקווה שהיא תצליח לקבל את זה שמה שהיא יכולה לקבל זה תבלון (אמנם תבלון טוב) אבל עדיין כנראה לא את הדבר האמיתי לפי איך שהיא מבינה את זה .
הכי קל זה לשבור את הכלים אבל בסופו של דבר אני מקווה ורוצה להאמין שהאהבה תנצח ולא תשבור אותנו .
שבגיל 65 נוכל לשבת בבית קפה ולמחוק על כול הדברים האלו , שנוכל ללכת עם הנכדים ולקנות להם מתנות ובעיקר לחגוג לעצמנו שהצלחנו למרות כול הקשיים .
לפני 17 שנים. 9 בדצמבר 2006 בשעה 8:48