פחד, כאב וכנות

לא, אני מתה.
הסשן התחיל מעולה. קצת טרמפלינג, השפלות, דיבור היפנוטי לחימום. המסיכה היתה מהממת עליו, וגם הקולר.
בכללי הוא מהמם... הזרועות שלו כמעט בעובי של הירכיים שלי. והירכיים שלי מאוד החמיאו מסביב לראש שלו, כשהוא הסניף וליקק אותי דרך הבגדים. או לפחות דרך חלקם.
אחרי סיבוב של פוט פטיש וכיף כללי ופרטי, עשינו הפסקה קטנה וגיליתי שהתחלתי לדמם. טיפה טיפה.
משהו כמעט בלתי נראה, אבל כנראה כן מורגש בבלוטות הטעם. כאלו הן, רגישות לדם. כמו כריש במים. רק עם פחות שיניים, בתיקווה.

בתור השולטת האחראית שאני, חשבתי שנכון לבדוק את הגישה לנושא. ציפיתי נגיד, במקסימום, לביטול של הגולדן המתוכנן לפה שלו.
אבל מה שקרה השאיר אותי פעורת פה ולא בקטע של "וואי, איזה יופי, כל זה לי?!".
הוא רצה להפסיק הכל. לא פגינג. לא פוט פטיש. כלום.
בהתחלה חשבתי שהוא צוחק. אבל הכריש מפחד מדם. גאד דאם.

לרוב הגברים שהכרתי, קצת דם לא מזיז הרבה. ואם כן, זה ישנה משהו בפעילויות מאוד ספציפיות. אבל תמיד יש הפתעות. אדומות יותר או פחות.

וככה נראיתי לפני שידעתי שאגמור את הערב עם הדילדו ביד. שוב.

לקוראי המודאגים שלום! 

השבוע המשיך מעולה!!! במסעדה כייפית עם פיצי (כולל מנה של שיפוד טורו שהיתה טו דיי פור), וסקס מפוצץ מוח עם המהמם. 

אני חושבת שיש עדיין חתיכות מהמוח שלי על התקרה.

איזו תחילת שבוע, שהמפלצת תעזור.

השבוע התחיל בשבת, לקראת ראשון, בו קבעתי סשן קזואל בערב.
כביכול לואו ריסק.
בשבת שלחתי סרטון רגליים שווה + ווידוא שנפגשים מחר. על הסרטון קיבלתי תשובה. על השאלה לא. 
וזהו. גאד.

אז זימנתי קשר קז'ואל אחר, להערב.
הערב התחיל מעולה. ואז עשינו הפסקה. ישבנו על הגג והוא אמר שהוא לא יכול להמשיך.
יש לו רגשות אשמה שהשאיר ילד בבית ושהוא בדיוק התחיל קשר.
משהו שנראה לו מיוחד. אמיתי. הוא לא רוצה להתחיל את זה בהסתרה.
הוא נורא רצה לטעום עוד פעם אחרונה.
כי בפעם הקודמת היה מושלם. לדבריו. החוויה הכי חזקה שהיתה לו בחיים.
שמחתי שהוא שומר על עצמו.
אם הוא היה ממשיך, בלי להיות שם ובענין, זה היה גרוע בהרבה.
ובלי קשר, חשבתי שאני הורגת אותו.
הצלחתי להיות ממש נחמדה סהכ. ולא הרבצתי לו בכלל למרות שהיה קשה.
הסיטואציה היתה מצחיקה... צחקנו על זה הרבה. ולא בכינו! ולא התדרדרנו לאלימות!
גאווה.
אמרתי לו שאני מקווה שלא נתראה יותר. שהקשר החדש יהיה הדבר האמיתי שלו.
אבל מי יודע.
לפחות הספקתי לפנגר את התחת המהמם שלו על ההתחלה. באמת. אלחמדוללה. פרייז ג'יזס.

יצא לי לאחרונה לראות כמה דינוזאורים בהופעה.

עתיקים אפילו יותר ממני.

אחד מהם נראה כאילו הוא ממשיך בסוף הערב ישירות לבית עלמין ירקון, בלי עצירות ביניים.

אבל שורה מאחד השירים הדי מפורסמים תפסה אותי.

זה הכל על מוות. ואהבה. על אהבה לפני המוות. על הרצון לטעום עוד מהחיים. לנצל אותם עד תום. לחגוג את השיאים שהחוויה האנושית יכולה להגיע אליהם.

אני כל הזמן רוצה עוד. עוד טעם. עוד פעם. 

ובקרוב יהיה כאן צבע אדום לוהט וחי במיוחד...

תוך כדי הליכה בים עם חלק מהילדים, התייעצתי עם המהמם לגבי הקשרים הפוטנציאליים בחיי. 

מבחינתו, אין שום סיבה שלא לתחזק במקביל שני קשרים קז'ואליים יותר, קשר חדש שלא ברור מה יהיה עתידו ועוד לווינים. 

למה לא, הוא אומר לי. 

תכלס.

בפינה הימנית העליונה. על הריצפה. למרגלותי.

וגם בלב.

הכרנו באתר מפוקפק. כמה מפוקפק? הכי. כזה שבו חצי מהפניות הן בסגנון "ספונטנית? בתמיכה".
אתר שבו אני חוסמת 90 אחוז מהפונים, וחסימה זה לא משהו שאני עושה בקלות, בדכ.
כאן בכלוב חסמתי 23 אנשים לאורך 19 שנים. באמת שאני סבלנית.
מסוג האתרים שאליהם הגעתי בעל כורחי בגלל שכאן אין לגיטימציה לפינדום.
עצם זה שאפשר לפנות באתר הדוחה ההוא לכל פרופיל, הופך את הסינון לקל, באופן פרדוקסלי. מהר מאוד אפשר להבחין ביהלומים הנוצצים בביוב ה"הי" ובין צרכני הזנות.

הוא שיקר בפער לגבי הגיל, אבל בגלל שהוא חתיך וסקסי סלחתי לו. זה שהיה לו V בכל מאה אלף הקריטריונים שלי גם עזר.
הוא קצת חלש בהתכתבות ואולי גם בזמינות, אבל אם הכל יקליק ויהיה לי מספיק מענין, אני חושבת שאני יכולה לסלוח. כזו אני, רחומה וחנונה. ואוהבת את העברת הכוח.
כמה שיותר, יותר טוב. אני רוצה שיהיה לי מה להוריד לריצפה. ונראה שיש הרבה מה. יאי!

אני גם אוהבת, בסופו של דבר, ליצור שינוי תודעתי. הוא כמעט טאבולה ראסה ובא מרקע שמרני יחסית.
זה כיף לראות את הבלבול, לשמוע את העיבוד. את הגלגלים שמשנים כיוון בראש.

דייט ההכרות היה פיקניק מבטיח, והדייט השני קיים.
התחלתי עם עקיצות, השפלות והערצה, המשכתי עם פוט פטיש, בעיטות, אגרופים, התעללות בפטמות, סיביטי… סיימתי עם פינגור ("מה זו היתה רק אצבע אחת?!"... לא לדאוג הגענו לשתיים! :)))) וגולדן עדין במקלחת.
הוא אמנם פיספס עם היין, אבל הביא גבינות טעימות בקטע אחר.
הוא ליטף וליקק אותי מעולה. ממש מעולה. מעולה באופן מפתיע.

עם כמה שאני לא רוצה לכתוב את זה ולהתאכזב עוד שבועיים, אני עדיין רוצה לספר, להשוויץ, לקוות.
ועכשיו בא לי לזיין אותו בתחת. ושירד לי. אולי לא בסדר הזה. כוסעמק על החגים האלו.

אה, ועוד שניה נגמר המנוי אז חשוב לנצל כל רגע. הכלוב כמשל לחיים!

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.
מה בסיפור הוא התחלה, ומה הסוף.
אני כן יודעת שזה היה אחד הערבים, וזו היתה רק ההתחלה.

הערב התחיל כשכתבתי לווירטואלי, כמו שיצא כבר בעבר - אני לידך הערב, בוא נפגש למיץ.
והוא הסכים. פה הופתעתי. מאוד.
אני לא יכולה להסביר במילים כמה מרגש היה לראות אותו, בפעם הראשונה.
כמה כיף היה לשבת ולשתות איתו וויסקי מעל תל אביב.
כמה נעים הוא עיסה לי את כפות הרגליים. כמה חמוד ונבוך הוא נראה.
זה היה.. וואו. וואו.

או אולי הערב בעצם התחיל בציפיה שהלכה ונבנתה כל השבוע לצאת לאכול במסעדה שאני ממש אוהבת, ואז ללכת לפמדום עם פיצי ולדעת שאני פוגשת שם צעצוע חמוד ועסיסי. ונוח. כמה ישבתי, עמדתי, הכאבתי. לשניהם.

ואם לסיפור חייב להיות אמצע - המסעדה היתה סוף.
קוקטייל וויסקי לפנים, צ'ייסרים עם הברמן שבדיוק חזר מעזה, אוכל מעולה כרגיל.
פיצי כייפי כרגיל.

והמסיבה…
כמה הערצה, שימוש, פוט פטיש. כמה פעמים שהרגשתי שהמוח שלי עף לחלל. כמה פטמות שהסתובבו. כמה סאדיזם שיצא ממני.
ספנקים בפול ווליום לפיצי. מסכן. הוא כן ביקש את זה.
אבל לא עצרתי.
כמה נהניתי.
כמה כיף היה לפגוש חברת כלוב שמעולם לא ראיתי. איך שמחתי לראות אותה. איזו מתוקה היא היתה.

סוף של סיפור אחד יכול להיות (אולי) התחלה של סיפור אחר.
היום נפתח בדייט פיקניק עם מישהו חדש. ומאוד מאוד חמוד. אני אופטימית!

ככה התחיל החופש לראש השנה וסביבותיה.
זאת ועוד, בראשון אני במלון שווה עם אהובי המהמם (בלי ילדים!)!!! ואז חג.
ואז עוד חופש. ואז, עם קצת מזל, דייט שני.
ככה פותחים שנה.