פחד, כאב וכנות

הכל התחיל בזה שההורים של המהמם הציעו לארח את הילדים לישון אצלם בלעדינו לפני כמה זמן, וקפצנו על ההזדמנות.
האירוע תואם משישי צהרים עד שבת בערב.
חשבנו שנעשה טיול קטן בשישי בוקר עם הילדים, כי פורים ואין בי"ס, אבל החום שיבש לנו את התוכניות.
מזל שהמלח קפץ לבקר אותי ברביעי והציע להשיט אותנו ("יש לי סירה בכל מקום. אבל תסעו לכינרת. הילדים יהנו שם").
הוא גם פינק ביין מעולה ועוד כמה דברים, וכידוע בקבוק שמופיע במערכה הראשונה.

בחמישי בערב, נפגשתי עם שארפי לסשן יפיפה שכלל די הרבה כאב, המון גמירות שלי, שימוש בצעצוע חדש שהגיע מעלי, צילום של לא מעט פורנו ופגינג פוטוגני במיוחד כשהוא היה מעלי. פאן!!

בשישי בבוקר קמנו מוקדם ונסענו לכינרת.
אחרי ארוחת בוקר על המזח ונפילה של אחד הילדים למים, עלינו לסירה.
הילדים עפו. המהמם גלש מלא, התרסק מלא, היה תענוג. הילדים עשו אבובים, הקטנה ציחקקה / צרחה בטירוף. היתה חוויה ממש מוצלחת.

אחרי עצירה לארוחת צהרים משפחתית, נסענו שבעים וטובי לב, לביתינו הריק!!!! יאי!!
ניצלנו מעולה את החופש לגנוח ולצרוח בעצמנו.
המהמם הזה. ככ יפה, ככ חתיך, ככ יודע בדיוק איפה ואיך לגעת בי כדי להעיף אותי לחלל. ואני ככ אוהבת להיות בחלל. זה המקום האהוב עלי. זה והמיטה שלי. והייתי בשניהם בוז!! הצלחה מסחררת.

בשבת בבוקר קמתי לקפה וארוחת בוקר מפנקת במיטה שכללה עלי גפן, פלפלונים ממולאים בגבינה, 3 סוגי גבינות, ענבים, אבוקדו, עגבניות שרי ופרשוטו. היה טעיםםםם. אבל לא טעים כמו היין מהמלח. לא טעים כמו הסטייקים שהכנו אחרי השלישיה. ובטח שלא טעים כמו השלישיה.

נשלטת חדשה של המהמם באה לחגוג איתנו. וכמה חגגנו איתה. עליה. בתוכה מכל כיוון. היו הרבה חגיגות. זיקוקים אול אובר.
היו שם ככ הרבה דברים מהממים, אולי זה שווה הרחבה בפוסט נפרד.
והיו רגעים שחשבתי שכמה חבל שאין איזה נשלט באיזור, לשרת אותנו.
להביא תה חם בנקודת הזמן הנכונה. למזוג מים. להיות על הברכים בפינה, להסתכל ולאג'ג'. להכין אותי לדברים. ללכת למנגל ולהכין את האוכל בזמן שאנחנו במקלחת. לשים כביסה. להזיל ריר. כאלה.
ועכשיו המהמם נסע להביא את הילדים. 

אז סופש מוצלח!!
סהכ ממש כיף להיות אנחנו, אני חייבת לומר.

כולנו רוצים שיראו אותנו, בשורה התחתונה.
שולטות, נשלטים... כולם. עמוק בפנים כולנו רוצים ולידציה.
כשרואים אותי באמת, ואוהבים אותי. בדיוק ככה. כמו שאני... זה... נוגע. זה מרגיש נכון. שלם. ככה זה עובד. ככה זה צריך לעבוד.
החיים הם מסע של לגיטימציה, כך אומרים.

אז מי אני באמת? לגיטימציה למה?
אני זו שנהנית שמעריצים אותה. יכולה לשתות את זה בקשית. זה אף פעם לא יותר מדי.
בהנחה שזה מרגיש אותנטי... אין לי תחתית. וזה הרבה פעמים מרגיש אותנטי. ברוב המוחלט של הזמן. וזה מרגיש טוב. 
זה יכול להיות ביותר או פחות מילים. באנחות. בלחש. בשאיפת אוויר בתזמון מסוים. בטקסטים כל כך יפים שאני חוזרת אליהם מדי פעם אחרי שנים. ברפטטיביות מתוקה. במבט.
וכשזה בשילוב עם התמסרות זה.... יאמי. כשאני מרגישה במרכז. אני רוצה להרגיש במרכז. במרכז הגלקסיה. מה שאני רוצה קורה. אני רוצה להרגיש את הכוח הנא באצבעות.
אני השמש הגדולה. וכשאני זורחת, הכל זורח.

אני אוהבת שנשלטים שלי מברכים אותי ב"בוקר טוב" ו"לילה טוב".
זה יכול להיות מינימליסטי, אבל אני נהנית מאוד כשזה יותר.
שארפי שלי משקיע המון בברכת הבוקר. כל יום מחדש.
והינה דוגמא מהממת מהימים האחרונים:

בוקר טוב מלכתי!
את יודעת למה לקרוא לך אלה או אלילה זה כל כך מתאים?
ובכן...
את נוכחת בכל מקום איתי, אם במחשבות, משימות, או בימים האחרונים כאב.
האינטואיציה של אנשים היא לסגוד לך ולהביא לך מנחות.
את cunning, ויודעת להתחבא בפליין סייט. אנשים שאת לא רוצה שידעו לא יאמינו... לראיה: XXX
איזה אישה לא מקנאת אף פעם?! משל.
תסתכלי במראה (לא הקטנה באוטו, זאת שבחדר שמראה שמא' ועד ת' את מושלמת).
את יודעת איך לגרום לנתינים שלך להרגיש קטנים ורק לרצות עוד. את כמו סגרדה מהלכת.
אני מתפלל (סובל) אלייך כל בוקר וכל ערב.
אני כל כך בר מזל... אוהב, מעריץ, מכור ויותר מכל שלך
שארפי

... לאכול אותו!

לפעמים אני תוהה לעצמי - האם אפשר גם וגם וגם וגם וגם?
ואם להיות יותר ספציפית -
האם אפשר גם להיות גם קרייריסטים, גם בני זוג טובים, גם הורים טובים, גם שיהיו חיי מין טובים ופעילים וגם לאכול בריא ולעשות ספורט נגיד?

אני מקבלת את הרושם שיש מעט מאוד זוגות שאני מכירה שבהם שני בני הזוג קרייריסטים ועובדים במשרה מלאה פלוס, וגם יש להם חיי מין טובים. שלא לדבר על כל השאר.
איכשהו נראה שבמציאות כמעט ואי אפשר לסמן ווי בכל התיבות. 

אני מכירה זוגות קרייריסטים ומיניים, אבל אלהוריים.
כאלו שקרייריסטים ומיניים, אבל אחד מבני הזוג חוזר הביתה ב-15-16 כל יום.
כאלו שקרייריסטים, הורים טובים, עושים קצת ספורט אבל המיניות בינהם מתה.
כאלו שמשקיעים בהורות ויש מיניות טובה, אבל אחד מבני הזוג לא עובד.

מה שעוד יותר מעניין, זו הגישה של גברים בנושא, כשהם מחפשים זוגיות.

שמעתי כבר מגברים צעירים וקרייריסטים שהם מחפשים אישה קרייריסטית בעצמה, ואפילו בתחום קרוב לשלהם.
בעיקר כדי שתבין אותם, אבל גם כי לא בא להם להיות מפרנס ראשי, מסיבות שונות.
לעומתם, גברים בגילאים מבוגרים יותר, עם ילדים, היו במקרים רבים קופצים על ההזדמנות לחתום על חוזה זוגי שיחלק את הסמכויות.
בטח אם זה אומר שתהיה להם מיניות טובה.

רווקים צעירים - ראו הוזהרתם!

האם אפשר להנות יותר מדי? להנות עד דמעות? לעוף עד הוואקום של החלל? ולחזור??? כנראה שכן. מסתבר.

בחמישי בצהרים הגעתי לנתבג, שמחה וטובת לב, בעזרתו של נשלט מהמם ומתוק במיוחד.
וכך כבר נפתחה החופשה ברגל ימין. או איזושהי רגל. כי בכז, חובבי הרגליים לא מפלים!
הטיסה איחרה קצת וגם לא הסתדר לי האינטרנט בטלפון כשנחתתי, מה שגרם לשארפי כנראה לרטוט מלחץ!
אבל כשירדתי מהאוטובוס לעיר וראיתי אותו, שום דבר לא שינה יותר.
הורדתי אותו לחיבוק על הברכים בלב העיר ומשם המשכנו למלון.

שארפי כבר הכין את החדר לבואי.
וויסקי, סבון קסם מקציף וקרם גוף, פירות, מים, נישנושים, צעצועים מוכנים לשימוש, כפפות, קונדומים ואפילו ג'ל (במיכל פיצי!!! הפיקשוש היחיד).

היו כמה חוקים יחודיים לחופשה הזו, שהוסברו מראש   כדי להגביר את הלחץ:
1. לשארפי מותר ללבוש אך ורק תחתוני נשים
2. אסור לו לסגור את הדלת בשירותים (גרר לא מעט הקנטות מצידי על הקולות שהוא משמיע... איך נהנתי)
3. מותר לו להשתין (במלון) רק בישיבה
4. במסעדות מותר לו לאכול רק עם סכום פלסטיק וורוד לילדים מאיקאה שהבאתי איתי.

לאחר פריקה מהירה התחלתי להתפשט כדי להתקלח, ושארפי גם.
ואז גיליתי שהוא הכין לי הפתעה קטנה: הוא לבש חוטיני מתוק עם הכיתוב I LOVE BARCELONA... לאכול אותו!
שארפי נכנס איתי כמובן למקלחת לגולדן, סיבן אותי באושר ואחרי שימוש קצר בו הלכנו לאכול במסעדה שהמליץ עליה כוכב בודד.
היה וואו. קרפצ'יו עם גבינה ספרדית שנתנה קיק שונה לגמרי מפרמז'ן, אנטריקוט מעולה וסטייק חזיר עם תיבול ששווה להרוג בשבילו. או לפחות לענות מישהו על מכשיר אינקוויזיציה מקומי, מהימים הטובים. אפילו נשאר לנו מקום לפלאן!!! יאמי.
אחרי הארוחה חזרנו לחדר והמשכנו את העונג כמיטב המסורת,עם המון אכילת כוס, רימינג, פוט פטיש ועוד! כיד הימיון הסופר טובה עלי. והיא היתה טובה ככ...
בהזדמנות, מרחתי לשארפי לק וורוד מג'נטה על הבהונות. היה לה מהמם!!!

למחרת בבוקר, אחרי קפה, פגינג, התכרבלות ועוד, יצאנו לסגרדה פמיליה.
אני חושבת שזו הכנסיה הכי יפה שראיתי בחיים. אפילו יותר מהבזיליקות והקפלה הסיסטינית בוותיקן.
המשחקים של גאודי עם בין חומרים קשים לאור, בין צבעים חמים לקרים, בין אלמנטים חדים למעוגלים, בין עומס עצום לסדר... זה היה מדהים.
תשומת הלב לפרטים, צורות שחוזרות על עצמן לרמת הפרקטלים מול נקודות ייחודיות... וואו.
אחרי הסגרדה טיילנו בעיר המהממת, ואכלנו בדוכנים שונים בשוק לה בוקריה. תענוג.
כמובן שבשלב זה הספיק לנו החוץ וחזרנו לחדר לשיטוטים מסוג אחר. של הלשון שלו בכוס שלי, של הבהונות שלי בגרון לו, כאלה.
יצאנו לארוחת ערב במסעדת טאפאס מקומית (עוד המלצה של כוכב בודד) שהיתה מעולה גם היא.
הארטישוק הממולא בנקניק היה בין המנות הטעימות בטיול. וגם טוסט כמהין וקציצות בקר בעגבניות היו מדהימים!

ואז, יצאנו לבושים יותר (מכנסי עור, מגפיים, חולצה שקופה מנצנצת) או פחות (תחתוני נשים שחורות) למסיבת פטיש (לבשנו עוד מגדים מעל. לא לדאוג!).
המסיבה התחילה ב-22 ואנחנו הגענו באיזור 22:15, כמעט הראשונים.
האישה בכניסה שאלה אם יש לנו תלבושת. אמרנו שכן. היא ביקשה לראות.
אני פתחתי את המעיל קצת והיא אמרה "מושלם", ושארפי המובך נאלץ לפתוח את המכנסיים ולהראות את התחתונים היפים שלה... חמודה שלי.
המקום התמלא בהרבה אנשים כמעט ערומים - אני הייתי האישה הכמעט יחידה שלבשה שם מכנסיים.
הרוב היו עם חוטיני / חוטים כלשהם / בלי כלום. היה נוף מרשים של תחתים אירופאים צעירים, ללא ספק.
אבל - אף אחד לא שיחק בחלל המרכזי, ואחרי סיביטי קל עצרתי.
במבוך למטה היה נראה שיש קצת אקשן, אבל אנשים עישנו שם והיה מחניק למות.
אירית חמודה קישקשה איתנו קצת ואפילו מיששה והתפעלה מהבד החלק והנעים של התחתון של שארפי, שלא באמת הצליח לעצור את ביצי החופש שלו מלהתאוורר מדי פעם.
היא שאלה אותנו לגבי כלובים והתרשמה לשמוע ששארפי לא מצליח להכנס לכלוב, שניסינו 3 עד שמצאנו אחד שאיכשהו מצליח להכיל אותו, וגם זה קרה רק פעם אחת ובמאמץ עילאי.
לא התכוונתי להרים לו ככ, אבל נראה שהוא לא בדיוק סבל מהמעמד.
אני לא יכולה לומר שהתחברתי למסיבה.
כשהלכנו ב- 00:30-1 היה נראה שרק מתחיל להתחמם.
אין לי סבלנות להשאר עד 5, בגילי המופלג.
קצת התעצבתי שככה יצא, קיוויתי לתת לשארפי חווית מסיבה מעניינת יותר, אבל בסדר, שום דבר לא מושלם, והחופשה הזו כמכלול נתנה פייט!
בחדר שארפי ליטף אותי במשך מה שהרגיש כמו לפחות שעה רצוף. זו שלמות.

למחרת בילינו את הבוקר בעוד הרבה אקשן בחדר.
מזל שהיה מחמם מגבות ככה שיכולנו לייבש את הריתמה של הסטרפאון אחרי שטיפה ביד בכיור, בין שימוש לשימוש.
בצהרים הלכנו לספא שכלל בריכות בטמפרטורות / מלחים / זרמים שונים, סאונה וחמאם.
אחרי ציפה בבריכת מלח, הלכנו להזיע בסאונה, נכנסנו באושר (אני) ועל סף התקף לב (שארפי) לבריכה הקרה מיד אחרי. ואז אותו דבר עם החמאם ובריכת מי קרח.
הוא כמעט מת כשדחפתי אותו על כל הראש פנימה. יאמי.
בריכת הג'קוזי היתה חוויה בזכות עצמה. כמה גמרתי... וואו.
במלתחות היו מוצרים מפנקים של לאוקיסטן (אני מתה עליהם). תענוג.

אחרי הספא הלכנו לסיבוב בנמל ובשוק אוכל נוסף.
אכלנו המבורגר, קלאמרי מטוגן ונישנושים של אנשובי עם זייתים ופילפלונים מוחמצים. שתינו יין וטיילנו טיפה על המזח.
כל הטוב הזה ביחד עם היין, ההורמונים מהספא התחושה שאני ככ... מוחזקת (לא צריכה לנווט, לא לארגן דברים, לא לשלם, לא לפצח איך עושים ומגיעים למה... באתי לשבת על כס המלכות ורק להנות), עשו את שלהם.
הוצפתי והתחלתי לבכות. דמעות של אושר.
אחרי עוד בילוי מהמם בחדר (בו אפילו אישרתי לשארפי לגמור!! אני מתרככת) יצאנו לסעודה האחרונה שלנו בברצלונה.
הפעם הלכנו לפי המלצה של חבר של שארפי, למסעדה מקומית מדהימה.
ככ מדהימה שנאלצנו לחכות קצת למרות שהיה די מאוחר בלילה, לשתות יין ולנשנש נקניק בחוץ על בר קטן, עד שיתפנה שולחן.
אבל ההמתנה היתה שווה. סטייק חזיר מעיף עם פלפלונים קלויים, מרק שעועית לבנה עם בשר וצ'וריסוס ומאפה קרמלי-אגוזי לקינוח סגרו לנו את החופשה בטעם של עוד.
לא שחסר לנו רצון בעוד. אף פעם.

נרדמתי בליטופים והתעוררתי ליום החזרה לארץ.
גם שם חיכה לי טרמפ חזרה הביתה, מתוק ומפנק.
ובבית חיכה לי אהובי המהמם, מפרגן מכל הלב. ונראה שתיחזק כאן את הילדים והאופרציה בהצטיינות יתרה!
החיבוקים והכירבולים איתו המיסו עוד את מה שנשאר לי משלולית הלב, ועכשיו אדים אדמדמים ממלאים לי את החזה ונותנים לי את התחושה שבעצם, הכל אפשרי.

מאז שפיתחתי חיבה לפינדום, התחלתי להבין את הבעיתיות שיכולה להתלוות לקינק הזה.
אני לא מדברת על ההתמכרות, שבהחלט קיימת, אלה על ענין הניצול.
הרי יש חשש, כנראה מוצדק, שיהיו את אלו שיתנסו בקינק הזה כדי לנצל נשלטים לא תמימים, כי בכז, כסף.

להפתעתי הרבה גיליתי שיש לא מעט נשלטים חובבי פינדום שרוצים את תחושת הניצול הרע והקר יותר ממה שהצד השני רוצה לנצל. לפחות כשהצד השני הוא אני.

אצל נשלטים חובבי פינדום, מסתבר, חיבת ה"רוע" היא ממש נפוצה! נתקלתי בכמה וכמה מקרים, ואני מתחילה לבנות פרופיל טיפוסי, שנראה בערך ככה:

* חיבה להשפלות מילוליות (סמרטוט, כלב, אשפה, אפס, חזיר וכו). טוב, זה נפוץ במחוזותינו הרחבים יותר, אבל בפינדום זה תופס חזק.
* רצון ביחסים קרירים עד קפואים
* אהבה לדיסטנס
* משיכה להתנהגות "רעה" – חוסר התחשבות, ניצול קר
* רצון לקבל יחס לא אנושי, דה-הומניזציה

* נטיה לחלוקה ברורה של פונקציות אנושיות בחיים והפרדה מכוונת בינהן
* משיכה למזוכיזם רגשי

*העלמויות: מחיקה של שיחות, גוסטינג, הברזה מפגישות
* חיבה לעונשים (אפילו נוקשים כמו התעלמות), משמעת, החזקה מטאפורית ברצועה קצרה, נוקשות
* רצון ש"יכריחו" לעשות משהו. סחיטה, איום, פיתוי...

כל זה יוצר לי בעיה חמורה של התאמה!!!
כי אולי אני מרושעת, לפעמים, אבל רעה אני לא. קרה אני בטח שלא, וחיבור אנושי לפני הכל זה מאסט מבחינתי.
אני יכולה להיות מתוקה ואכזרית, אוהבת ומכאיבה, אכפתית ומשתמשת.

אני לא מענישה, אני מעדיפה להשתמש בפרסים. לסבול בשבילי זה פרס. להעביר אלי כוח זה פרס. לשהות במחיצתי, לפנק אותי ולשפר את חיי זה פרס. לשמח אותי זו פסגת השאיפות.

הנשלט שאיתי צריך לרצות לתת, ולי אין שום כוונה להכריח אף אחד. בטח שלא לסחוט.
כשנשלט כלבבי משלם עלי, הוא אומר לי תודה. וזו הגישה.

כמה שמחתי כששארפי הזמין אותי לאכול ביחד היום בצהרים, אתם (לא) שואלים את עצמכם?

ככ שמחתי שנהגתי למסעדה בעצמי! ואז לא הרשתי לו לעבור ממקלות למזלג בסוף המנה שלו. ואולי יתכן שהכרחתי אותו לאכול את שאריות הבאן שלי.

היה ככ מבדר לראות אותו תופס אפון / איטריה בודדת במאמץ על (:

כמעט כמו הכיף שהיה לגרום לו לרדת על 4 בין מכוניות בחניה ולנשק לי את המגפיים. או לחבק אותי על הברכיים. או סתם לשבת איתו ולאכול במקום ציבורי באמצע יום רגיל. 

ואפילו שלא היה סכין מעורב, כמו בפוסט הקודם. או זין.

לא מזמן, שארפי ואני זכינו לחוות רצף אירועים ביחד, בשבוע אותו כינינו "הפסטיבל".
זה היה שבוע ממיס מכל הבחינות, בו נפגשנו כל יום! תדירות נדירה עבורנו.

בראשון נפגשנו לאירוע פתיחת הפסטיבל בבוקר.
בשני בערב שארפי אירח את המהמם, שפחונת ואותי לארוחה מדהימה של סטייקים, יין וקצת אקשן.
בשלישי הלכנו לקנות ביחד הלבשה תחתונה נשית ומהממת. גם לי :)
ברביעי נפגשנו בערב ללסשן מהמממםםםםם.
בחמישי יצאנו רוטטים ולבושים ברובינו לפמדום של קימברלי: חלק 1 וחלק 2.
ובשישי, פיק הפיקים, נפגשנו מהצהרים ועד הבוקר המאוחר בשבת, למפגש רווי תענוגות.
בראשון בבוקר נפגשנו שוב, לסגור את האירוע ברוח טובה (ופיסטינג).

שארפי כתב על הכל ככ טוב ומפורט, שאשאיר את הבשר בלינקים למעלה.
תהנו :)

פוסט של פרלין, שלמעשה לא עסק בזה כמעט אבל העלה את הנקודה, גרם לי להרהר בשגרת הטיפוח שפיתחתי עם השנים.
כשאני שומעת על גברים שמחפשים מישהי "מטופחת", מה שהם בעצם מתכוונים זה כוסית. אני בכלל לא בטוחה שאלו דברים זהים.

נתחיל מהדברים שאני לא עושה - אני לא נוגעת בשיער. לא מסתפרת (המהמם גוזר לי קצוות פעמיים בשנה), לא צובעת, לא מחליקה, לא עושה בייביליס ובכללי מנסה לא להכנס איתו למלחמות מיותרות, כי הוא ינצח.
הוא כוח בפני עצמו בעולם, נושר בכמויות מסחריות וצומח פי 2. אני תולשת שיערות לבנות ומניחה לשאר.

שיער הגוף, לעומת זאת בדכ נתלש או נקצץ ללא רחמים.
הוא נתלש ככ הרבה בעבר שהוא כבר בקושי צומח. הגבות זוכות לסידור קל באופן קבוע ולפעמים צביעה.

מניקור עם לק ג'ל ולק ברגליים אלו דברים קבועים שקורים כל 3 שבועות, לוקחים לי הרבה יותר מדי זמן אבל עדיין חשובים לי.
פיתחתי אלרגיה ללק ג'ל מה שמסבך את הענין עם כלמיני חומרים מיוחדים לאלרגניות.
אני אוהבת להתיעץ עם שארפי לגבי הצבע הבא והוא לוקח את התפקיד ברצינות תהומית!
שזה ממש הפתיע אותי בהתחלה כי מבחינת המהמם אני יכולה לצבוע לשמנת נייבי.

פדיקור מקצועי זה לארועים מיוחדים, אבל אני מסירה עור קשה עם מגוון מכשירי עינויים לבד, בדכ במקלחת.
ואם מדברים על מקלחת, הסבונים ששארפי קונה לי שינו לחלוטין את החוויה היומיומית שלי.
פעם כל הסבונים היו נראים לי פחות או יותר אותו הדבר. היום הסבון שאני קונה בסופר במבצע מיועד למהמם בלבד.
מה שכן, אם נשלטות שלו מתקלחות במקלחת שלנו, דבר שלא קורה הרבה, יש להן אישור להסתבן בסבוני שארפי.
אחרי המקלחת אני מורחת קרמי גוף / פנים / רגליים, גם הם משארפי ומאותה סדרה של אחד הסבונים.
מקלחות נגמרות במים קרים אם הן בשעות היום בחורף, או קרות לגמרי בקיץ.

האיפור היומיומי שלי הוא די לייט, ונע בין רק קצת צבע בגבות למייקאפ, ברונזר, מסקרה וליפסטיק עדין.
לארועים מיוחדים לפעמים בא לי לדפוק הופעה ואז נכנסים לתמונה קצת יותר צבעים / מוצרים.

אני עושה הזרקות וטיפולים אסתטיים מדי פעם, אם כי פחות בוטוקס.
אני קשורה ריגשית לתנועתיות של הגבות והמצח שלי, אז זה פחות הכיוון.
אבל ביוסטימולטורים וחומצה הם חברים!

אני תמיד עושה איזשהו ספורט, ומחליפה כל כמה שנים. עכשיו זה יוגה, 5 ימים בשבוע. לפני זה רצתי, לפני זה קרב מגע וכך הלאה.

למרות שאני סופר היפר נהנתנית ובגדול אוכלת הכל, אני שומרת פלוס מינוס על צום לסירוגין (משהו כמו 15-9 אבל לא בפנאטיות), לא חובבת פחמימות ואוכלת די בריא עם העדפה ברורה לבשר, דגים, ירקות ופירות. וקצת גלידה מדי פעם לנשמה.

הנקודות החלשות אצלי הן אלכוהול ושינה.
אני שותה בממוצע 3 דרינקים בשבוע, וישנה במהלך השבוע באיזור ה-6 שעות בלילה, שזה לא מספיק. לא לי. אני משלימה בסופשים. זה מה יש...
תיאורטית אני יכולה ללכת לישון קודם, אבל אני לא נרדמת.

ואולי הטיפוח העצמי החשוב מכולם, עליו אני מקפידה ממש: לגמור מלא. מומלץ בחום 😊


וזה החשוד המיידי. חדי העין יוכלו להבחין בניסיונות הפלישה לפנים שלי:

הסופש האחרון היה קשוח. הייתי חולה מתה (כלומר - מצוננת בלי חום) ובכללי בתחושת בעעעע קיומית.
כל זה נמחק כלא היה, כששארפי הגיע, עשה לי עיסוי מושקע בכל הגוף, ליקק אותי, איג'ג' בשבילי, הצחיק אותי ועשה לי נעים בכל מובן ומקום בגוף ובלב.
הספקנו גם לבדוק (לעומק:)) פלאג רוטט ולא קטן בכלל שמגיע עם אפליקציה. היה מאוד משעשע!!!

הידיעה שהוא שם בשבילי, לעשות את מה שישמח אותי, רק היא גורמת לי להתרווח בכיסא המלכות הקונספטואלי שלי בשלווה.
והביצוע החוזר ומשתפר... מעיף אותי כל פעם רחוק יותר לחלל.

אחרי בילוי בדלתיים סגורות יותר יצאנו לאוויר הפתוח.
אכלנו אוכל אסייאתי חמוד ביחד והמשכנו לאסוף תיק קטן ומהמם עם ראשי התיבות הכה הולמים - MS (מיסטרס סקארי! או סטיב מאדן. אם אתם קטנוניים).
ועכשיו שארפי יהיה מסביבי כשאני יוצאת מהבית.
אם לא בתחת פעור על האצבעות שלי, לפחות ברצועת עור ושרשרת מתכת בין הציצים שלי.
סהכ פשרה סבירה למען ההיטמעות בסביבה.