אחרי הפסקה של חצי שנה.
כן, זה לא שלא עדכנתי כלוםחצי שנה, אלה חצי שנה באמת שלא שיחקנו עם חגורת הצניעות.
למה?
כי היא לא דרשה את זה, אפילו לא הזכירה את זה..
וזה היה חסר, מסתבר שזה היה חסר לשנינו!
אני חזרתי למקלחות והיא חזרה להיות מתוסכלת, לא מבינה מה השתבש.
מעבר למשחקי השליטה שהיו חסרים לנו לא הצלחנו להגיע אחד לשניה.. במילים אחרות חצי שנה ללא סקס או כל מגע!! וזה היה מתסכל, זה תסכל את שנינו. מצד שני, לא הייתה לי משמעת עצמית ולא הצלחתי להעביר אפילו לא מקלחת אחת ללא סיפוק, אחרי המקלחת התסכול היה גדול אפילו יותר..
התגעגעתי, התגעגעתי לשליטה שלה, למניעה לתחושת חוסר האונים.
אני לא יודע איך אפשר להתגעגע לזה או להרגיש שזה חסר כל כך, אבל זו המציאות.
בשעת לילה מאוחרת הוצאתי את הכלובון מהמגירה, הסתכלתי עליו דקות ארוכות.. שמתי אותו התגעגעתי, התרגשתי.. ומצד שני, לא רציתי לאבד שליטה ולתת לה את המפתח, חששתי שאחרי חצי שנה של תסכול היא תנעל אותיצלתקופה ארוכה, שמחתי שהשליטה על זה אצלי.
שמתי את המפתח בתחתית מגירת הגרביים, ידעתי שאין סיכוי שהיא תמצא את זה שם.
ככה כשאני נעול עברו להם 4 ימים ובהם התחלתי להרגיש שוב את החרמנות גואשת, ביום הרבעי כבר הרגשתי את האיבר מתנגד ומשתולל בכלוב כבר בשעות הבוקר המוקדמות, גם בעבודה זה ליווה אותי כל היום, ההורמונים עשו את שלהם והרגשתי שאני חייב להגיע לסיפוק, אמרתי לעצמי שבערב אשחרר קצת בכדי להגיע לפורקן.
אחרי שהילדים נרדמו נכנסתי להתקלח לא לפני שעברתי דרך מגירת הגרביים.. המגירה הייתה מלאה והתקשתי למצא את המפתח, חיפשתי ללא הרף עד שהוצאתי את כל תכולתה - המפתח נעלם!
