לשים את הקלפים על השולחן

בבוקר שאחרי יום ההולדת שלה, נשארתי חרמן, היא ביקשה שאנעל אבל ממש לא הייתי שם!

משהו בי סירב להינעל חזרה, לא יודע למה.

מצד אחד אני מאוד רוצה לשתף פעולה ולחזור למוד, מצד שני.. לא רוצה לנעול את עצמי שוב, לא רוצה.. זה נועל לי את המוח!! אני לא מסוגל לחשוב על כלום! זה לא אני.. זה נועל אותי במצב כנוע ללא יכולת התנגדות וזה ההפך הגמור ממי שאני ביום יום..

היא התרגלה לקבל ממני שתף הודעות והיא לא קיבלה את זה.. חזרתי לסורי, שקוע בעבודה והיא מרגישה שהפוקוס לא עליה וזה מטריף אותה! משגע אותה שהיא מבקשת ממני לנעול ואני לא נועל, היא חרגישה חסרת אונים כשהשליטה לא בידיים שלה.. שינוי של 180 מעלות בגישה שלה לעניין, היא כבר לא רואה אותי משוחרר.. מבחינתה זה כבר לא משחק, זה מצב עובדתי שאני חייב להיות נעול!

סחבתי ככה עד לסופש ובשישי בערב היינו יחד, לא אכנס לפרטים אבל היה פשוט מושלם!! זה נגמר באורגזמה מטורפת וחזקה כמו שלא הייתה לי הרבה זמן..

בשבת כבר כל האנרגיה המינית שלי ירדה ולא היה לי כוח לזוז, פשוט ככה, הייתי קצת אדיש אליה וזה היה לה יותר מידי, היא שוב ביקשה שאנעל, שוב התחמקתי...

ביום ראשון זה תסכל אותה וככה היא הביע את זה:

היא עוד הוסיפה שהיא מצטערת שחשפתי אותה לדבר הזה..

לא עניתי לה על ההודעה, לא התפנתי לזה וגם לא הייתי לבד בכדי להשקיע במענה ראוי..

כשנכנסתי הביתה היא לא התסכלה לעברי, כאילו לא נכנסתי.

התעלמתי מהפרצופים והייתי עם הילדים, שיחקנו והעברנו את הערב בכיף כשהיא באווירה קודרת.

אחרי שהם נרדמו, היא תפסה לי את היד ללא מילים והוליכה אותי לכיוון חדר הארונות, הכניסה אותי ואמרה לי "אתה לא יוצא מפה עד שאתה לא נועל את עצמך, ברור???"

הדליקה אותי הסיטואציה בטירוף! 

שמחתי שלמרות ההודעה שלה היא לא שאלה למה לא עניתי, לא התעסקה בזה ומצד שני לא באמת ויתרה לי.

חשבתי לעצמי שהיא באמת חסרת אונים, אין לה שום דרך להכריח אותי לנעול את עצמי וחשבתי לעצמי שאני חייב לתת לה את הכלי הזה.

הסיטואציה כל כך הדליקה אותי למרות שיכולתי לצאת.. ואז חשבתי לעצמי, מה אם הייתה לה היכולת לנעול אותי בחדר הארונות ולי לא הייתה יכולת לפתוח מבפנים, סיטואציה בראש שאני חייב לנעול את עצמי ועד שאני לא מוסר לה את המפתח מתחת לדלת היא לא תפתח אותה וגם אז.. לא תמהר להוציא אותי משם.

המחשבה הזו הדליקה אותי בטירוף, לקח לי זמן עד שהצלחתי להרגע ולנעול אותו.

מסרתי לה את המפתח מתחת לדלת, וביקשתי אישור לצאת - היא התגלגלה מצחוק.

האווירה מיד השתנתה והפכה חיובית יותר.

אני חייב את זה לה ולעצמי, אני חייב לשים שם מנעול שיאפשר לה לכפות עלי נעילה, מעין פינת ענישה קטנה שתשמש אותה למקרים דומים ובכלל כלי לענישה..

שיתפתי אותה, לא הזכרתי את ה"ענישה" בכל זאת היא לא באמת שם..

היא אוהבת את הרעיון שיהיה לה יכולת לוודא שאני נועל את עצמי גם כשלא בא לי והיא סיכמה את זה במשפט קצר.

"מעולה, אז תדאג לזה בבקשה"