אחרי שבוע וחצי בחגורת הצניעות הבקרים היו כבר כואבים.. זיקפת הבוקר נלחמה ללא הצלחה בכלוב הברזל והרגשתי שזה כבר גדול עלי..
שיתפתי אותה בערב, אמרתי לה שצריך הדרגה (בפעם האחרונה השיא היה 5 ימים...)
מתחנו את הגבול ואת עדיין באמצע המחזור.. אני חייב לשחרר קצת לחץ ואז אנעל אותו שוב..
היא צחקה צחוק מרושע.. שלא הצלחתי להבין..
היא אמרה שהיא זורמת איתי ומותחת אותי כי היא יודעת שזה מה שאני רוצה..
היא התקרבה אלי ולחשה לי באוזן שבעוד יומיים היא צריכה לקבל..
מה??? אבל חשבתי שאת.... מה???
אז מה היה במוצש??? למה???
כי היית חמוד כל כך.. ולא רציתי שתשתנה לי בהתנהגות.. אחרי שחרור אתה משתנה, אנחנו חוזרים אחורה בזמן.. אני אוהבת את מה שזה עושה לך, ואתה אוהב למתוח את הגבול עוד קצת.. אז מתחתי אותו.. אתה אפילו לא עוקב אחרי באמת.. מהנדס שלא יודע חישוב של אנטומיה פשוטה.. צחקה צחוק ערמומי..
אני לא האמנתי שנפלתי ככה ושהיא המציאה סיפור אמין כל כך שגרם לי לרסן יצר חייתי בכלוב כל כך קטן במשך עוד כמה ימים..
תתכונן.. היא זורקת לעברי, אמרתי לך שיהיו לך חיים לא פשוטים איתי עכשיו, והתכוונתי לכל מילה!
(דפדפו קצת למטה לבלוג או שניים)
אוי לי... אני מתחיל להבין לאן הכנסתי את עצמי..
נשחרר אותך היום היא אמרה.. אבל אחר כך אתה תינעל עד סוף המחזור לפחות (עוד שבוע וחצי מינימום בכלוב)..
אגב, אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל לשמור נידה... את כל השבועיים!! כמובן שתהייה נעול במשך כל התקופה.. אני מתכוונת לפחות למשך כל התקופה..!
הלו... אני הכנסתי אותך לזה אני חושב לעצמי.. מה פתאום את מתחילה לחשוב בעצמך על תקופות נעילה.. אני לא יודע איפה לקבור את עצמי..
אני מבין שזה כבר לא בידיים שלי ושאני מאבד את השליטה.
עכשיו אני מרגיש מולה חסר אונים... לחלוטין!
והאמת!?
אני אוהב התחושה הזו!!!😆