שבועיים וחצי..
כן, אחרי שבועיים וחצי של נעילה האיבר כבר מהודק בו באופן תמידי.. גם כשהוא רפוי לגמרי הוא עדיין מוחזק הדוק ואין מקום לעוררות ולו הקלה ביותר.. כל מחשבה שלא במקום או ניסיון להגיע לעוררות גורם לי להבין כמה שאני חסר יכולת מול הצעצוע הזה, הוא יכול להיות אכזרי ולכן המחשבות חייבות להיות נקיות.
ממקום העבודה הייתי צריך להגיע למתקן בטחוני המצריך בידוק בכניסה.
לא שיתפתי אותה, ידעתי איפה היא הניחה את המפתחות (משום מה הפעם היא לא טרחה להחביא אתם)
אז בבוקר פתחתי את הכלובון והלכתי לעבודה, כמובן שעברתי בידוק בטחוני ושמחתי שנמנעתי מאי נעימות קיצונית.
חזרתי הביתה בשעות הערב וראיתי שהיא קרה אלי, לא הבנתי למה והערב נמשך..
כששאלתי לפשר הקרירות היא הטיחה בפני "אז מה אם עברו שבועיים...אמרת שתחכה לי!" היא אמרה את זה בטון כועס שהותיר אותי מופתע..
-"איך ידעת?" שאלתי בפליאה...
"אני יודעת הכל!! למה המשחק הזה אם אתה פותח על דעת עצמך??"
הרגעתי אותה והסברתי לה מה עומד מאחורי הדברים..
היא הבינה, סלחה וביקשה שאחזיר את הכל למקום!
"בעוד יומיים אחנו יורדים לאילת ואני רוצה שתחכה לי ושלא תתנהג פתאום אחרת.."
כמובן שנעלתי אותו מיד חזרה משימה שהתגלתה כלא פשוטה לאור המצב והמימדים אליהם הגיעו האשכים..
דיווחתי לה שהכל חזר למקום.
כבר חצי שעה אחר כך המפתחות נעלמו באורח פלא..
העניין הוא שהיא רק נכנסה לדגל אדום וחצי חופשה כבר אבודה מראש.
שלושה שבועות זה הולך להיות במקרה הטוב.. אוחחח... כמה נהנתי לראות אותה מתעצבנת בסיטואציה הזו, מרגיש שייך... שייך לה!
