כן, אז הייתה הפוגה קלה..
לא רק בעדכונים, גם בהתפתחויות ה"בדסמיות" הונילית שאנחנו מנהלים..
האמת היא שזה מאתגר להיות נעול אצל ונילית.. זה ממש לא הפנטזיה האופטימלית וכן, זה קשוח.. מאוד!
אז אחרי השחרור האחרון הכלובון נכנס למגירה וכמעט נשכח.. אשקר אם אומר שלא רציתי להוציא אותו משם לפעמים אבל אמרתי הפעם אני לא שם אותו ללא בקשה מפורשת (יש גבול למזוכיסטיות שלי...😅)
עברה תקופה ופתאום היא רומזת מדי פעם.. מזמן לא עשית לי מסאז.. אתה כבר לא משקיע..
נראה שהיא גם נמנעת מלבקש לנעול את עצמי.
לא עשיתי לה חיים קלים ולא העלתי את הנושא.
בעוד הזדמנות היא זרקה לאוויר ספק אלי ספק לעצמה, "אם אתה לא נעול אתה לא מפנק.."
לא הגבתי וקיוותי שהיא תדרוש זאת..
מיותר לומר שהמקלחות חזרו להיות מלאות סיפוק עצמי והיא הרגישה את זה..
אתמול בלילה כשיצאתי מהמקלחת היא שאלה "נהנת?"
-"אולי..." השבתי בקרירות, "איתך אני נהנה יותר אבל את קרירה לאחרונה.."
"נראה שאתה מסתדר יפה מאוד לבד, אני לא יכולה שלא לחשוב על זה בכל פעם שאתה נכנס להתקלח! למה הכנסת אותי לזה???"
-"הכנסתי אותך כי זו הפנטזיה שלי.. שיתפתי אותך, עכשיו ההגה בידיים שלך.."
היא לא הגיבה, נרדמנו מחובקים.
בבוקר קמתי עם זקפת בוקר מרשימה והיא מיד שמה לב לכך..
"מה זה!?" היא שואלת ומעבירה יד מלטפת לכיוון..
-"זה בדיוק מה שזה" עניתי..
"אני לא מרשה!" אמרה באופן מפתיע ואסרטיבי
"נמאס לי, תנעל את זה, עכשיו!"
-"עכשיו!?" שאלתי מופתע..
"עכשיו!!!" אמרה בלי להשאיר מקום לספק ויצאה מהחדר.
בזהירות רבה פתחתי את המגירה ובהיתי בחגורת הצניעות המתכתית.
נכנסתי לשירותים והמתנתי שהאיבר יהיה רפוי.. מעט שמן תינוקות והוא החליק פנימה בקלות, נעלתי אותו בחשש.. יש לי תחושה שהיא מתכננת שהפעם זה יהיה ארוך.
יצאתי והנחתי את המפתח על השידה שלה.
אחרי חצי שעה חזרתי לחדר וראיתי שהמפתח איננו..
"נגמרו המשחקים שלך.. הפעם אתה נעול עד מתי שאני אחליט!"
שבת שלום... 😵
