(המשך)
בבוקר כשהתעוררתי כמעט ולא החלפנו מילה... כל היום דממת אלחוט.
בערב השקט כבר היה רועם והבנתי שצריך לפתוח את הנושא ולנסות להתפייס..
שעתיים! שעתיים של שיחה חד צדדית על "למה זה צריך להיות ככה?"
"למה רק כשאתה נעול?"
"אתה לא אוהב אותי/לא נמשך אלי"
"רק כשאתה נעול אתה חושב עלי או למעשה נזכר בי בגלל המפתח"
לא להכל יש לי תשובות ולא להכל באמת רציתי לענות או להתייחס.
הסברתי לה שוב ובעדינות שכשהתחלנו את התהליך וכשפתחתי את הנושא אמרתי לה שזה מה שיקרה וזה באמת מה שקרה, אני לא מדמה את המצב, אין מה לעשות, הנעילה באמת משפיעה לך על ההתנהגות, מציפה לך את הרגש, גורמת לך לחזר שוב כמו נער ומזרימה את הטוסטרון בדם!
אי אפשר להיות בלי ולהרגיש עם..
שתיקה ונילית שמפנימה..
"אבל אתה לא נועל!!"
"כמה פעמים אמרתי לך.. מה אתה רוצה שאני אעשה!?"
"אתה מעדיף להיות עם עצמך במקלחת, זה משגע אותי בכל פעם שאתה נכנס להתקלח.. למה אמרת לי שזה מה שאתה עושה שם?? אני מרגישה שאתה בוגד בי עם עצמך...!"
-"אמרתי לך כי אני בקעט הזה טיפש כמו נער מתבגר, באמת שאני לא מצליח לשלוו בזה.. הצפתי לך שיש פה בעיה ונתתי לך גם פיתרון..."
-"כשאת רוצה את יכולה לעמוד על שלך ולגרום לדברים לקרות.. מה את חושבת שזה פשוט? זו התמודדות.. זה לא פשוט אחרי שזה ננעל! זה קשה...!"
"אז מה אתה רוצה עכשיו? אני לא מבינה.. חשבתי שאתה אוהב את זה..!"
-" אני אוהב את זה.. כן! אבל זה לא עושה את זה פשוט.. זה קשה.. לפעמים זה כואב, לפעמים זה דוקר, ולפעמים זה לא הכי נוח.. אבל כן, אני אוהב את זה.. ואני אוהב את מה שזה מוציא ממני כלפייך.. אני אוהב את השליטה שלך עלי למרות שאין לך מושג מה עושים עם זה.. וכן, למרות כל הקושי.. כשאת מחליטה לשחרר ואנחנו מתחברים יחד זה מגיע לעוצמות אחרות.. שיאים של ממש.. וזה, זה כבר שווה את הכל בעיניי..."
"אז תשים את זה.."
אני מסתכל עליה בוהה ובמחשבות מתלבט האם לציית או למרוח אותה עוד יום..
"נו, קדימה.. שים את זה..."
חושב עם עצמי איך אני יוצא מזה לפחות עד אחרי המקלחת..
-"אין בעיה, אשים את זה.."
"קדימה, עכשיו...!"
-"בסדר.. בערב אני ננעל את זה.."
"שום בערב!!" מקימה אותי ודוחפת אותי למגירה שבה מאוחסן הכלובון..
"תפתח את המגירה ותשים את זה עכשיו!! ותשאיר את הדלת פתוחה.. אתה מסוכן..!"
הבנתי שאין לי כבר ברירה ובלי הרבה חשק נעלתי את החבר וביקשתי ממנו סליחה... קיוותי שהיא תציץ או תחשןף אץ עצמה לתהליך הנעילה סוף סוף אבל זה לא קרה...
את המפתח שמתי על השידה שלה בזמן שהיא הייתה במטבח.
התישבתי בסלון מול הטלויזה והיא הלכה מיד לחדר וידעתי שהמפתח הולך להעלם, כשחזרה כבר הכנתי לנו נס והיא התיישבה בספה ליידי חיבקה אותי חיבוק הפגנתי וחיוך ממזרי היה מרוח לה על הפנים.
ידעתי שהפעם זה יהיה ארוך...
