אז עברו להם שלושה שבועות של נעילה במניעה מוחלטת, מניעה מוחלטת ללא גמירה, ללא שחרור קטן וללא יכולת להזדקף, החרמנות גואשת בשיאה!
כל ערב אני מנסה אסטרטגיה חדשה ומעט מניפולציות בכדי לשכנע אותה לשחרר קצת..
היא עדיין לא נפתחה לצעצועים נוספים ויש לי מלא רעיונות במגירה.. היא אפילו עוד לא נפתחה לעניין חגורת הצניעות כמו שקיוותי, היא לא מוכנה אפילו לראות אותה עלי, בטח שלא "להתעסק" איתה..
בערב אחרי עיסוי ארומטי הצלחתי לחמם אותה ולהציף בה את החרמנות (למען האמת גם זו משימה לא פשוטה) והיא הסכימה לשחרר..
-"אבל רק בתנאי שאתה נועל מיד אחרי"
" ברור מאמי שלי.. מה שתרצי, זה שלך!"
קיבלתי את המפתח המיוחל.. להוריד את הכלובון במצב חרמנות כשהאיבר מגורה, מהודק ודחוס בתוכו התגלה כמשימה לא פשוטה והצלחתי רק להוריד את הכלובון, הטבעת שמקיפה את האיבר והאשכים שהגיעו לגודל מרשים סירבה לרדת ככה שנשארתי עם איבר זקוף וסביבו טבעת ברזל לוחצת שמקיפה אותו ואת שק האשכים.
החלטתי לוותר על הניסיון להוריד אותה והיא נשארה במקומה.
בחדר תאורה נכונה וריחות רומנטיים, אני ערום והיא עדיין לבושה, זה המצב שנותן לה תחושת נוחות מירבית, כן.. הונילית שלי עדיין מתביישת ממני גם אחרי 6 שנות נישואין..
המגע שלה הטריף אותי.. אותנו והבגדים החלו לרדת וריחות התשוקב שלנו החלו למלא את החלל.. בכל פעם שעמדתי לגמור עצרתי כדי שלא יגמר מהר מידי (הכל זאת, 3 שבועות בנעילה המצב רגיש..) מאז שהכנסנו את הצעצוע הזה אני נותן לה להרגיש שזה שייך רק לה ובכל פעם לפני שאני מגיע לנקודת האל-חזור אני מבקש ממנה רשות לגמור, כך גם הפעם.
יצא לנו לדבר בעבר על מניעה ועל זה שגם אם היא משחררת היא לא חייבת לאפשר לי לגמור, היא חייכה ואמרה שזה נשמע לה מדליק אבל אכזרי.. ובכל פעם היא נתנה את אישורה.
הפעם, לראשונה.. אני שומע ממנה לא, לא נחרץ!
"אתה לא גומר...!"
-"חיים שלי.. בלי האישור שלך אני לא אגמור אבל אני ממש קרוב.. אני כבר על הקצה.."
"אז תצא.. אתה לא גומר!"
-"את צריכה להיות יותר אסרטיבית אם את באמת רותה שזה יקרה" אני חוחש לה תוך כדי הגברת הקצב..
3 שניות אחרי היא קפצה והתנתקה ממני.
-" מה? מה מאמי..? מה קרה?"
" אמרתי שאתה לא גומר, אז אתה לא גומר..! אתה הדרכת אותי, אתה הסברת לי איך זה עובד.. ואם אני לא גמרתי אז אין סיבה שאתה תגמור.. אלה מילים שלך... זוכר?"
-" כן... אבל.. מאמי... 3 שבועות.. המצב רגיש.."
"מצויין.. אז נשאיר את זה ככה.. עכשיו תנעל אותו בחזרה!"
-"מה???"
"כן, שמעת טוב.. הרבה זמן אני חושבת על זה.. אתה רצית לנסות.. אז אני זורמת איתך.. עכשיו תנעל אותו.."
-" אבל תראי איך הוא עומד.. אין מצב שיכנס לדבר הקטן הזה עכשיו.."
" אני סומכת עליך שתרגיע אותו לאט לאט בלי לגמור ותנעל אותו.. אתה לא הולך למקלחת בלי לשים פה את המפתח..."
-"מה...?אבל איך... נו, מאמי... מאמי שלי..." אני נצמד אליה שוב מנסה להתקרב לנשיקה ומקבל דחיה..
"אל תחמם אותו... תרגיע אותו ותנעל!" חזרה על הדברים בצורה נחרצת.
"אמרתי לך שאתה צריך לחכות עד אילת, אז תחכה עד אילת.. זו הייתה רק טעימה קטנה.. אני לא רוצה לאבד את כל האפקטיביות של שלושת השבועות האחרונים... תרגיע אותו, תנעל ותחזיר לי את המפתח בבקשה..."
אי אפשר לתאר במילים את התסכול ותחושת הסיפוק כאחד מהנקודה אליה הגיע הונילית שלי.. מרגיש גאה..
ויודע שהפעם הסתבכתי!
