האדום האדום הזה

בחשכת הלילה אוחז בידך
ובלי קול אמשוך אותך עימי לעבי החורש
לאן הולכים ישאלו אותי עיניך בלי קול
ואני אשים את אצבעי על שפתיך ואסמן לך לשתוק
וכך אוליך אותך עימי אל קרחת יער קטנה מרופדת אזוב
ושם במרכז תהיה מונחת לה מיטת אפיריון עטויה סדין אדום עליו אשכיב את גופך הרועד
ספק מצינת הלילה, ספק מהפחד מהלא נודע
וכמו במטה קסם יופיעו להם החבלים בהם אלפף ואעקוד את גופך
ועיניך יבטו למעלה אל הכוכבים הקטנים בשמים
ואני אפסע מעליך בחיוך ניצחון של כובשת
אשיל תחתוני
אפשיל את שולי חצאיתי
ולאט לאט כמו ניגון מכושף אקרב את מוקד תשוקתי אל פניך הקטנות
ועולמך הקט יתמלא חשיכה עת אצמיד אותך אל תוך תוכי
ושולי הבגד יצנחו להם מסביב פניך
לכסות בלובן הבד את כלימת פניך
עת אניע את גופי מעליך
כמו היית רק כלי עינוגים
חפץ חסר זהות
שנברא למעני