כבר בתחילת השיחה הוא שלח בקשה: "תכתבי עלי"
נעצרתי לרגע
לא ראיתי אותו, לא שמעתי אותו, לא חשתי את ידיו, לא מכירה עדיין את גופו, לא טעמתי אותו,
לא ליקקתי את פיסות עורו, לא הוצמדתי למחוזות חומו.
על מה יש לי לכתוב?
שוחחנו מעט
ואחר כך עוד קצת
ואחר כך הוא ביקש שאחייך וזה עשה לי טוב
וביום אחר הוא כתב לי מילים טובות כאלו וזה הוסיף עוד לטוב
והיום שוחחנו הרבה
אני מתלהבת ושופכת לתוך השיחה מילים:
אני לא ככה... וגם לא ככה... והגבול האדום שלי הוא... ויש לי גם גבול כזה
ואתה חייב להבין שאני נשואה וזה אומר שזה לא... וגם זה לא...
וכל הזמן אני חושבת בלב הנה הנה עוד רגע הוא מעיף אותי קיבינימט וזורק לי את המשפט שהרבה כותבים:
את סתם משחקת ואת בכלל לא מחפשת אדון ותשכחי מזה שאת נשלטת את לא!
אבל הוא כתב לי "אני מבין"
וגם כתב לי "אני מרגיש כמוך"
ואפילו כתב לי " זו גם הדרך שלי"
ומשהו שם בתוכי נרגע
ואחרי זה נסדק
ואפילו נפתח יותר
ופתאום אני מרגישה שאופף אותי ביטחון מולו
בא לי לשמוע את קולו
והכי הכי להיות למטה ולראות אותו מעלי.
פעם שניה בשיחה הוא ביקש "תכתבי עלי"
ואני שולחת לו מטר של מילים שזה לא בסדר שהוא מלחיץ אותי ומה פתאום הוא מבקש כזו בקשה כשאני בכלל לא מכירה אותו.
ובכלל הוא לא יכול להגיד לי מתי ואיך לכתוב, כי הכתיבה זה משהו מתוכי וכשזה בא זה בא.
וחושבת לעצמי בלב
זהו אכלתי אותה עכשיו הוא בטוח זורק אותי ממנו כי אני משחקת אותה אסרטיבית ולא נכנעת לבקשות שלו.
אבל הוא שלח חיוך ואמר "סתם צחקתי"
וזה עשה לי כל כך טוב
וזה עזר לי להבין שיכול להיות שאי שם בתוכו מסתתר אדון אמיתי.
אדון שלא רץ אחרי הכבוד והשררה
אדון שראוי לקבל את גופי ונשמתי ולהנות ממני ואיתי.
עוד לא שמעתי את קולו
עוד לא ראיתי אותו
אבל אני מרגישה בדרך אל האור- איתו!
