בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלק ממני

אני אש, אני רוח,לא מוכר לא ידוע .אני גל, אני קצף, ודמעה שיורדת.הנה אני ישנה לבדי ורוקמת לעצמי חלומות
לפני 14 שנים. 3 בדצמבר 2009 בשעה 18:04


כמה זמן לוקח ללב שבור
להתאחות.

מתי יפסיקו הדמעות להופיע
ללא הזמנה.

מתי העצב יתחלף
בחיוך.

מתי הכאב הזה
יעבור.

איש לא יודע
גם אני לא יודעת
צריך לתת לזמן לעשות את שלו...

(אני לא אוהבת להרגיש חלשה)

Lady Izadora​(שולטת){השד} - להרגיש חלשה זאת עסקת חבילה עם הלהרגיש.

שיחלוף מהר הזמן .
:)
לפני 14 שנים
Josephin​(לא בעסק) - כן, פקאקט של חבילה.
לפני 14 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - התקופות האלו שבהן משתלט עלינו היגון והכל נראה חסר סיכוי מבעד למשקפיים השחורות.
הלואי שאפשר היה להשמידן.
אבל תמיד בצד השחורות יש את המשקפיים הורודות
הן גדולות יותר, הן זוהרות יותר
ואם נדע להפנים זאת נבין שהן בעצם השולטות.
וכשיש ורוד יש חיוך ויש תקוה
מקסימה שכמוך
מחר יום חדש
שימי עליך את המשקפים הורודות
הרבה יופי יכנס בעקבותיהן.
הרי אי אפשר אחרת.
שולחת לך חיבוק חיוך ושק מלא אושר
}}{{
לפני 14 שנים
Josephin​(לא בעסק) - כרגע קשה לי להסתכל במשקפיים הורודות, אולי בהמשך.
מתי שהוא.
תודה מתוקה }}}{{
לפני 14 שנים
לי-אורה - מנסיון...
זה כואב כמה זמן שהיית איתו ועוד טיפה..

חיבוקים}}{{

לפני 14 שנים
Josephin​(לא בעסק) - זה הרבה זמן, אני לא חושבת שאצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה.
חבל שאין אפשרות של לחיצה על כפתור הילוך מהיר...
תודה }}}{{
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י