שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כחול עמוק

לפעמים פה לפעמים שם
כותבת - מוחקת הרגש מחליט
עונה - מתעלמת הנשמה מחליטה
שליטה? לא תודה
עברתי הרבה במיוחד איתך
אתה בליבי בלי אפשרות מחיקה
אוהבת ליצור ידידות
הטובים מוזמנים.
קריאה מהנה וגם קצת מגרה
לפני 17 שנים. 3 בינואר 2007 בשעה 7:05

משהו קטן שאני רוצה להקדיש למישהו מיוחד
מישהו שמתחיל לשנות לי את החיים
מישהו שהולך לגרום לי הרבה אושר
מישהו שבזכותו אני קמה עם חיוך כל בוקר
חיוך מלווה בהתרגשות בפחד מתוק
חיוך שאומר לי
פודלית את הולכת להגשים הרבה חלומות שלך.
ולמי שלא הבין את רמזי
אני מבקשת שתאחלו לי ולו הצלחה
אני בטוח זקוקה לזה:
וזה בשבילך ( ותודה לשלגי שהזכירה לי את השיר הנפלא הזה)
כל מילה שפה בעלת משמעות מרובה בשבילי:
אדבר איתך/ חוה אלברשטיין
"כשאתה חיוור מצער
מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך
להיות איתך

לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.

יש בי כח, יש בי כח,
אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגלי.

כשאתה עייף עד מוות
לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך
מרדפים חלומותיך
אשאר איתך

על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידי קטנות הן
אך הן לצידך.

כשאראה, או כשתאמר לי
חרש, חרישי
כי מתיך מתקבצים
גם אני ארכין ראשי "

לפני 17 שנים. 1 בינואר 2007 בשעה 18:08

שהכל ילך לך טוב
שכל יום שלך יתמלא אושר
שתזכי להרבה חיוכים וימים טובים
שלא תדעי צער אסונות ומלחמות
שתצליחי להגשים לכולם את כל המשאלות
שתראי מסביבך רק אנשים שמחים
שגם את בעצמך תגרמי לחיים יפים.
שכל יום תוכלי לראות הצלחות
שתביעי רגש ורטט בהרבה לבבות.
שתהיי הרבה יותר טובה מימה שהיית בשנה שעברה
שכולם יראו אותך יפה ומלאה אורה.
כל זאת לך שנה חדשה עם חיבוק ואהבה
ממני פודלית הכמעט מסורה.

לפני 17 שנים. 31 בדצמבר 2006 בשעה 16:52

אל תאחרי שמעתי אותו
עוד שעתיים וחצי ואני כבר בעילפון חושים
מתרגשת, חושבת על הלא נודע
מה אומר איך אגיב למילותיו,
אני יודעת שהוא לא מתפשר דורש לא מותר... ואפילו קשה!
מחכה ללא נודע הזה..
מקווה שלא אאבד עשתונות מולו.
שאוכל לספוג הכל שלא אאכזב פתאום, שלא אתמוטט לי מול הקושי שניצב מולי
לחץ, מתח הלב רוטט...
מתפקדת!
עושה הכל .
אבל המחשבות מרחפות אי שם לתוך הפגישה שלנו.
וכשמגיע הרגע ואני חשה אותו מולי
פתאום הכל מתרכך, פתאום מבעד למעטה הפיל מתגלה הרגש מתגלה הרוך
ואני נמסה למולו.
מה יקרה היום???

לפני 17 שנים. 31 בדצמבר 2006 בשעה 10:08

היום פתחתי את הבלוג
וזה בעקבות מתקפת הביצים שעברתי הבוקר
( וויפ השולט היקר נתן לזה את השם המגניב הזה!)
זו התרגשות לפתוח בלוג .
סוף סוף יש מקום לפרוק את הלב
לכתוב כל מה שבא
לא יודעת עוד איך זה יראה?
אולי אכתוב דברים רציניים כאלו
אולי אתאר דברים חושניים שאני מפנטזת לעצמי
אתם תתחממו ועוד איך תתחממו.. כמו שאני חמה אחרי פנטזיות כאלו.
אולי אכתוב לכם שטויות, כי זה מתאים לי להשתולל לפעמים
ובעצם להרגיש שאני לגמרי ילדה.
( וזה עד שיבוא האחד שירסן אותי...חחח)
אולי אעביר לכם קצת מסודות המטבח שלי, כן אני יודעת לבשל.
אולי אספר לכם על משפחתי, יש ים של סיפורים אתם תתגלגלו
משפחה שרוטה כזו ( אבל אחלה)
אולי אספר לכם על עבודתי ועל תחביבי הגדול ( התחביב אפילו יותר מרתק מעבודה).
מה שבטוח אתם לא תשתעממו ווהו יש לי כל כך הרבה מה לספר לכם.
חחח אני מתלהבת נכון?
אבל מותר לי כי רק היום פתחתי את הבלוג ואתם יודעים מזה כשלמישהו יש משהו חדש.
הוא כל היום משחק איתו ומלטף אותו.
בלוג יקר קבל ליטוף גם ממני
מזה ליטוף קבל חיבוק ממני וגם נשיקה( אין לי כרגע מישהו אחר לחבק סורי).
אז על מה באמת הייתם רוצים שאני אספר לכם?
מה מעניין אתכם? ( רוצים לשמוע על קשרי עם השולטים שמחזרים אחרי אולי?)
תשאירו תגובה מבטיחה להענות ( לא להתענות חחח)
יום מקסים וחם לכל אנשי הכלוב המחממים

לפני 17 שנים. 31 בדצמבר 2006 בשעה 7:46

זה קרה הבוקר הסימנים עוד לא התטשטשו
המעשה מעיד ורק במקצת את מי אתם הולכים להכיר בבלוג הזה
אל תשכחו להציץ מידי פעם תגלו פה עולם ומלואו עלי ועל חיי
תהנו תתגרו ותמיד תמיד שיהיה רק חם!
הנה הבוקר הלא שיגרתי של פודלית:
בוקר קררר. ידעתי שאני מתחילה לעבוד מאוחר.

החלטתי לפנק את עצמי בארוחת בוקר חמודה.

שמתי על האש שתי ביצים במטרה שתהיינה שלוקות.

הלכתי להתקלח לי, נהנתי מקצף הסבון המכסה את גופי
הגולש על שערי הארוך.
אדי המים חמים עירפלו את האוירה בחדר ואני התמכרתי לזרם המים החמים.

יצאתי התלבשתי לאיטי .
ידעתי שיש לי פגישת עבודה עם אדם חשוב, בחרתי במכנס צמר שמגיע עד לברכיים
מעליו לבשתי חולצת גולף מחממת.
עמדתי לנעול את המגף הארוך הפרוותי שלי ו...

צילצול טלפון ועל הקו חברתי הטובה, חברה שהינה סאבית ותיקה.
שיחה איתה זה מינימום שעה.

נשכבתי על המיטה וידעתי שאני הולכת לשפוך מולה הרבה דברים שישבו לי בלב,
על הרגשתי בעולם החדש שהיא עודדה אותי להכנס אליו (וכולכם מכירים אותו טוב)
על התלבטות בעניין אדונים שיוצרים עימי קשר.
על פנטזיות של שליטה , שעדיין לא מימשתי ועל החיים בכלל.

אין כמו חברה טובה לשמוע ולייעץ.

אנחנו מדברות צוחקות קצת רוגזות על העולם...

לפתע אני שומעת קולות פיצוצים.

ידעתי שמלחמת לבנון הסתיימה ואין סיכוי שמדובר בעוד טיל נסראלי שעף לעבריונ

אבל בכל זאת פיצוצים וזה מפחיד...

קמתי בזהירות לראות מי החליט לפוצץ לי את הבית בבוקר שמשי זה...

הקולות בקעו מכיוון המטבח.

אני נכנסת ו...

שומו שמיים....

הביצים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

מי הבישול כמובן התאדו הביצים התפוצצה ותכולתן קישטה את התקרה שלי את הגז וגם את הקיר שמימול.

את ההמשך המייגע דמיינו לבד

מה שהכי הכי כאב, שהשיחה עם חברתי , אותו בוקר, הסתיימה כעבור עשר דקות בלבד.