הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

טיפות קטנות חמות נוטפות מקצות האצבעות,

על נסיכה,

ואני פרוס לפניה בשליטת כף ידה,

חודרת אלי עם עיניה הנוצצות, בתזמון מושלם של גוף,

אל מול גופה המושלם האלילי,

בוחן קימוריה המחליקים יפים,

וביחד, בשקט, כשגופה העירום שעון על שלי,

טיפות חמות מחליק אליה בקצות האצבעות

מחום הלב.

שריטות חדשות הותירה בי המופלאה,

שריטות שנשכחו והתחדשו,

שריטות של ניואנסים של עומק של שנים של מכירים,

שריטה של כימיה,

שריטה של יופייה, 

שריטה של חיבור, שריטה של שיחה,

שריטה של משיכה,

וכשהיא נשכה,

הייתי נשרט אתה עד קצה,

לו רצתה המופלאה, באותה השנייה.

ככה זה, כיעור פנימי תמיד מצלק את החיצוניות אף בלי מודע.