החיים יפים

אלי.לעיתים אני תוהה מה באמת אתה מצפה מאיתנו.מהי הדרך אל האושר.זה לא ממש ברור.
צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
ואולי לשניהם רע רק שלאחד היאוש יותר נוח.
אנא שלך איזה רמז

אחרי הרבה זמן נזכרתי בך.זה מדהים איך שהזמן מקהה את החושים.בהתחלה כתבתי עליך בתדירות יותר גדולה.זה עצוב במידה מסוימת.
אתה מביט בי מלמעלה.טעית?לא טעית?מצאת מנוחה לנפשך?
אתה בטח רואה איך הכל השתנה אצלי.עליתי על דרך המלך.היא ישנה.
מצאתי את השביל אל האושר.אני עדיין לא ממש שם אבל בדרך ללא ספק
אני מאמין גדול בהגשמת חלומות
אדם יכול לסבול כמעט כל איך אם יש לו איזה למה שלמענו יחיה.
נדמה לי שנשברת כי איבדת את הלמה.הפסקת להאמין.
ראיתי מה שעבר עליך.נאכלת מבפנים.ובסוף נשברת.
מודה שלעיתים רציתי להצטרף אליך.אבל החלום עצר אותי.
לספר לך מה חדש אני מניח מיותר.אתה רואה הכל.הלווי שהיית פה לצידי בזמנים היותר טובים.
זמנים חדשים שהגיעו.
זהו.תמשיך ללוות אותי שם למעלה.
אוהב אותך

התחושה הזאת של התגברות על משהוא שפחדת ממנו שנים כה רבות היא פשוט נהדרת.
כאילו נעטפת בשיריון מגן.אני משאיר את הפחד בצד.הוא לא מנהל אותי
זה כיף לצאת לדרך חדשה עם רוגע וביטחון.
עוד נכונו לי הפתעות

הרכנתי ראשי כמחווה לסטירה.ומיד כרעתי לרגליה.מנשקם בתאווה גדולה.הריגוש היה עצום.קום.כלב טוב.ושוב לטיפה.המלכה הובילה אותי אל הספה. שילבה רגליה.התבוננתי בירכיה הסקסיות.סטירה.ראש למטה עבד.מרגע זה אתחיל לאלף אותך.זה יהיה תהליך ארוך אך בסופו תהיה עבד מושלם.אני רוצה להיות גאה בך.סטירה.זה למענך אתה מבין את זה נכון?זה על מנת שתהיה עבד יותר טוב.תלמד להנות מהכאב.הוא נועד למענך

הוא פינטז על הרגע בו יפתח לה את הדלת.בחושך.נרות לכבודה ברקע.דלת נפתחת.היא בשמלת מיני צמודה וקצרה.חזה שופע.חיוך ביישני.עיניים בורקות.כל שאי פעם דימיין.לקח את כף ידה ונישק.סטירה.לטיפה.אחחח.כמה שזה גירה אותו.

ככל שדיבר איתה יותר כך הרגיש את הצורך העז לחוות.לשרתה.להעריצה.היה בה משהוא אחר.את מה שחיפש.הדיבור המתעניין הרכות.האמפטיה.הצחוק.הנחמדות הטבעית.כל אלו גירו אותו כמו שמעולם לא חש.הלב פעם בחוזקה רק מלשמוע את קולה.הפנטזיה של להעריצה.להשתעבד לה.לשרתה.

האם המניע לשלוט משותף אצל כולם?האם יש דבר אחד שמאחד?

המאחד הוא הדבר הגדול שאין אנו יכולים לו.
בשליטה משליכים אנו אותו אל הנשלט ולרגעים ספורים מקטינים אותו.מתמודדים איתו ויכולים לו

האם האדם רוחני יותר מיסודו או שמא חומרי?האם צרכיו בנויים יותר על חומר או על רוח?האם דיירי המקום חומריים יתר על המידה או מעידים על היעדר רוח?

זה קינן במוח שלו הרבה זמן.להיות נשלט.להרגיש נשלט.הפנטזיות לא הרפו ממנו. הלב היה פועם לו בחוזקה רק מלחשוב על זה.המודעות בעיתונים.התמונות.הסרטים.זה נתן לו ריגוש אדיר.היתה לו פנטזיה לפגוש מישהיא קצת אחרת מאותן בחורות שאיתן דיבר.
אף אחת מהן לא באמת עשתה לו את זה למרות הריגוש שבשיחות.היה בהן משהוא קר.נצלני.לא אמפטי.או שהיו שיטחיות מדי.הוא חיפש את הרגישה,הטובה רעה,המקשיבה ומתעלמת המלטפת המצליפה.המתחשבת אך נוקשה.הסוטרת ולאחר מלטפת.

טוב...אז במקום לכתוב על אחרים ולאחרים מותר לי להתמקד בעצמי לשם שינוי.

שנה חלפה שנה באה.היה לי בעיקר טוב לשם שינוי וקצת רע.
דברים מתנהלים לי בעצלתיים כרגיל.איך לא?תמיד הייתי לייט בלומר.
הגשמתי חלק קטן ממשאלותיי אך עדיין הדרך ארוכה.למרות שלפעמים אני נעצר במעלה ההר ספק לוקח אויר ספק נכנע לקושי העצום של החיים.לאכזבות הרבות.
הייתי שמח אם דברים היו משתנים קצת יותר מהר.בלי כל הסבל הזה בדרך.

לפעמים כשאני מסתכל על עצמי מהצד אני לא מבין מהיכן אני שואב את הכוחות להמשיך.
אבל אני ממשיך.למה?
כי אני חולם.כי אני מאמין.מאמין בטוב.באלוהים.
ובעיקר מייחל לכח.להמשיך לחלום.לא לאבד את האמונה.

אומרים הכל מכתוב מלמעלה וכמה שזה נכון.אנחנו יותר מובלים מאשר מובילים.

ובשנה הבאה?
להלן רשימת הפנטזיות שלי:
יותר אהבה עצמית.
יותר שלווה ורוגע.
ילדים.(יאללה כבר).
בריאות.(הכי חשוב).
כסף.(עוד קצת לא יזיק).
זוגיות מוצלחת.

והכי חשוב.להיות מאושר.עם זה או בלי ההוא.

פשוט.להיות.מ-א-ו-ש-ר!!!